תלמוד ירושלמי עבודה זרה ב:ו

משנה: הַמּוּרִיֵיס וְהַגְּבִינָה וְתֵיריָיקֵי שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין וְאִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵין אִיסּוּרָן אִיסּוּר הֲנָאָה:

הלכה: הַמּוּרִיֵיס וְהַגְּבִינָה כול׳. יַיִן לְמוּרִיֵיס רִבִּי מַתִּיר. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר. לְפִיכָךְ אִם עָבַר וְנָתַן רִבִּי אוֹסֵר לַזָּרִים. רִבִּי לָעְזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים. רִבִּי מָנָא בַּר תַּנְחוּם בָעֵי. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא מַתִּיר לַזָּרִים. וּמוּרִיֵיס הַגּוֹי לָמָּה הוּא אָסוּר. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי חִיָיה בַּרַ בָּא. מִשּׁוּם תַּבְשִׁילֵי גוֹיִם. וְהָתַנֵּי. אוּמָּן מוּתָּר. שֶׁאֵינוֹ אוּמָּן אָסוּר. אוּמָּן מוּתָּר לֹא בְשֶׁאֵינוֹ מְבוּשָּׁל. וְדִכְוָותָהּ שֶׁאֵינוֹ אוּמָּן אָסוּר אַף עַל פִּי שֶׁמְּבוּשָּׁל. מַאי כְדוֹן. אֶת שֶׁהוּא לִיטּוֹל אֶת הַזּוֹהֲמָא מַחְמַת עֲבוֹדָה זָרָה אָסוּר. הָדָא אָמְרָה. הֲנָאַת עֲבוֹדָה זָרָה אֲסוּרָה וַהֲנָאַת תְּרוּמָה מוּתֶּרֶת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בַּר מַדְיָיא. כְּדִבְרֵי מִי שֶׁהוּא אוֹמֵר אוּמָּן מוּתָּר וּבִלְבַד בְּיוֹדְעוֹ.

וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי לָעְזָר. חַד אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִמִּידָּתוּ. וְחַד אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו. וְלֹא יָדְעִין מָאן מַר דָּא וּמָאן מַר דָּא. מִן מַה דָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵהּ דְּרִבִּי יוּדָה. וָמַר רִבִּי לָעְזָר. אֵינָהּ מֻחְלֶפֶת. תַּמָּן בְּכֹהֵן וְהָכָא בִּבְעָלִים. הֲוֵי דְּרִבִּי יוֹחָנָן דּוּ אָמַר. מִפְּנֵי שֶׁמְמָעֲטוֹ מִשּׁוֹתָיו.