אמרי צדיקים תקכד

המיצר לישראל נעשה ראש, אמר שנוכל לפרש מיצר מלשון בין המצרים שהוא גבול, פי' מי שיכול לעשות לישראל גבול שלא יוכל שום דבר רע להגיע להם, זה נעשה ראש

עוד אמר ע"פ כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו, והקשה וכי מזרח ממערב רחוק כ"כ, הלא ברגע א' יכול להפוך א"ע מצד מזרח לצד מערב, ואמר שיש לפרש על דרך שאיתא ברמב"ם הלכות תשובה פ' ז', התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד, וע"ד זה יש לפרש הפסוק, כרחוק מזרח ממערב, כמו שקל לנטות המרחק מזרח ממערב, כי ברגע א' יוכל להפוך א"ע מצד מזרח לצד מערב כן יוכל האדם לעשות ע"י תשובה להיות הפשעים נרחקים ממנו כנ"ל

עוד אמר ע"פ ואני תפלה, כי מדרך העולם מי שיש לו בקשה אל המלך צריך לבוא אל המלך לבקש ולפרש הבקשה לפניו, אבל מי שהוא עני מדוכא מצורע מלא פצעים והולך קרוע ובלוע זה אינו צריך לבקש ולפרש הבקשה, כי המלך מעצמו מבין בקשתו,, ודוד המע"ה מרוב ענותנותו אמר ואני תפלה שהחזיק עצמו כעני הנ"ל וד"ל

פ"א שבת אדומ"ו משידלאווצי ז"ל אצל אדומ"ו הגאון ז"ל מסאנז כדרכו בקודש להיות שם כפעם בפעם וצוה אותו הרב מסאנץ שיאמר תורה, וחשב בדעתו הק' מה לעשות כי לא רצה לעבור על דברי הק' מסאנץ, וגם היה קשה לו לומר תורה על שלחן הרב הק', והיה מיישב א"ע בחכמתו ואמר על פסוק וישמע משה וייטב בעיניו מה זה הלשון וייטב, ופירושו כך כי בכל עת תמיד היה משרע"ה אומר ד"ת ואהרן השומע, אך בעת ההוא כתיב וידבר אהרן הן היום וכו', ע"כ כתיב וישמע משה, כי אז היה הוא השומע תורה, וייטב בעיניו, כי ראה כי טוב יותר לשמוע ד"ת מלומר בעצמו, ובדברי קדשו המחוכמים יצא ידי שניהם והבן ודפח"ח

מאדומ"ר הק' אי"א הגאון מוהר"ר חיים זללה"ה מסאנז מה שאמר על פסוק לנפש לא יטמא בעמיו כי אם לשארו וגו', וז"ל נלע"ד לפרש עפ"י ששמעתי ממו"ר מהור"ר יוסילי שאמר בעמיו לשון כבי' כמ"ש ארזים לא עממוהו מלשון כבי', ולכן נ"ל לפרש אם ח"ו האדם חטא איזה חטא יעשה תשובה ולא יתייאש לומר שכבר טימא נפשו ח"ו, אסור לומר כן, כי אפילו מרד כל ימיו ועשה תשובה באחרונה מוחלין לו ונקרא ידיד כמבואר ברמב"ם ז"ל הלכות תשובה, ולכן אל יאמר אדם שכבר טימא נפשו ח"ו ולא יועיל לו תשובה כי זה אינו כן כנ"ל, ורק בהנהגת עוה"ז יהיה לו לב נשבר, ואם רואה צדיקים מתנהגי' בענייני הנאות העולם ברחבה ובמותרות, אעפ"כ הוא צריך להרחיק א"פ ממותרות, ויאמר מה לי לדמות עצמי לצדיקים שלא פגמו, משא"כ אני, וזהו כוונת הפסוק לנפש לא יטמא בעמיו, גם שכמעט כבתה, אעפ"כ לא יטמא ויתייאש ח"ו מן תשובה כי הרושם של קדושה נשאר אצלו ויכול בקל לחזור לשורשו ולכן לא יטמא נפשו ח"ו, וזה מאמר חז"ל אל תהי רשע בפני עצמן, ורק תאמר אעפ"י שחטאתי ימחול לי הקב"ה ע"י התשובה ואהיה נקרא ידיד, כ"א לשארו היינו הגוף שנק' שארו כמ"ש בכלות שארך, בענייני הגוף מותר להחזיק עצמו לטמא שלא ליהנות ממותרי עוה"ז, לאביו ולאמו, היינו לצד חלק הגופניות שבו מצד אב ואם יטמא, וצריך לשמור. עצמו היטב שלא יחטא בחלק הגופני הניתן לו מאב ואם, ולאחותו מלשון מאחה הקרעים שהוא לשון דיבוק, היינו לדביקות הטבעי שבו, הבתולה שלא קבל עדיין עול תורה להיות נקרא כלה מאורסה, לבחי' זו מותר לטמאות עצמו ולעיין בעצמו כי אינו בגדר השלימות וכולו מלא פגמים וצריך תיקון, אבל לצורך גבוה לא יטמא וק"ל

מפ' בחקתי מה שאמר ע"פ אם בחקתי תלכו וגו' ופירש"י שתהיו עמלים בתורה, ויש להסביר לענ"ד דלכאורה למה נקראו עסקי התורה בחקותי תלכו, וגם קשה למה קראו רש"י ז"ל עמל בתורה ולמה לא פירש אם תעסקו בתורה, ונלע"ד דהנה באמת מי שעושה המצוה והתורה באהבה לא נקרא עמל