אמרי צדיקים תקא

ה', כמעט נמשל כבהמות נדמו

אין ראוי לאדם לשום כל אהבתו בבניו ובנכסיו, כי סוף סוף ילך אל בית עולמו וינחם, ובעת הפרידה יהיה לו צער גדול להניחם, אלא שים כל אהבתך בבוראך הוא אביך קנך עשך ויכוננך כי עמו מקור חיים להחיות את נפשך ולהטיב עמה, ואם יהיה בעיניך העולם הזה כאכסניא, לא יקשה בעיניך יום הנסיעה. כשיש בידך יכולת אל תזיזנה מתוך כיסך להיות מוכנת תמיד ליקח מעות לתת צדקה ולמעשים טובים, ותתפלל אל ה' שיזמין לך אנשים מהוגנים וראויים, וקודם תתך המעות לצדקה אמור הריני מקדיש את זה לצדקה ממה שחנני הבורא יתברך ואני נותנו לשמו יתברך למצוא חן בעיניו, והוא ברחמיו ידבק לבי לאהבתו וליראתו כי הוא חלקי מכל עמלי, וכן קודם עשותך איזה מצוה קדש בפה לומר הריני עושה מצוה זו כאשר צוני ה' אלהי וכו'

הוי מתפלל תמיד על אחריתך שיהיה בתורת ה' ובעבודתו ובאחדותו, ואל תאמין בעצמך עד יום מותך, דעל זה נאמר הן בקדושיו לא יאמין, והן צדיק בארץ ישולם, ובתתך איזה מעות לצדקה, התנפל לפני בוראך ואמור תפלה קצרה זו שימחול ויסלח ויכפר בעל הרחמים את החטאים והעונות הפשעים שחטאתי מיום היותי על האדמה עד היום הזה, ולמען חסדיך המרובים חדבק נפשי בעבודתך והאר עיני במצותיך ויחד לבבי לאהבה וליראה את שמך הגדול הגבור והנורא וחזכני ללמוד תורתך בקדושה וללמדה את בני ישראל לשמור ולעשות ולקיים את כל חוקי רצונך, ואמור עוד כשם שחשכת את אבימלך מחטוא עם שרה כן תמנעני בכלל כל זרעי וזרע ישראל מחטוא לפניך ומאש תאוותי תצילני כי אתה הוא בעל הרחמים מלא רחמים טוב וסלח ורב חסד לכל קוראך, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, עכ"ל

מ"כ בצוואת הרב הק' כו' ר' אהרן הגדול זצללה"ה מקארלין שאמר קודם נתינת הצדקה הריני מוכן ומזומן לקיים מה שנא' בתורתנו הקדושה ושביה בצדקה, אשר כל הניצוצות הקדושים מתעלין בצדקה ורחמנות על דל ואביון דלית ליה מגרמיה כלום, והריני רוצה לקיים החסד ע"י אתערותא דלתתא, חוטא שבחטאים פושע שבפושעים כמוני אשר לפי האמת אין אני יודע אם יס גרוע ממני, וע"ו התעוררת הזה יהיה אתערותא דלעילא מעילוי לעילוי עד עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות, ויתעורר רחמים גדולים והרחמנות אשר הוא נחלה בלי מצרים למשוך הרחמנות על כל ניצוצות הקדושים אשר בכל העולמות ועל כל ישראל, עכ"ל הקדוש זי"ע ועכ"י

איתא באלשיך הק' זלה"ה ע"י תת צדקה בכפים, כפים מתקדשים, עכ"ל

א"ה כיצד מתקדשים, משום שעל ידי שנותן פרוטה לעני עושה שם הוי"ה, כי הפרוטה היא היו"ד, וכפו וכף העני הן שני ההי"ן ופישוט הזרוע הוא הוא"ו ואם כן ע"י שם הוי"ה מתקדשים הכפים כיון שעמהם נרמזים אותיות שם הוי"ה הקדוש והנורא

זוהר כל מילין דמתעבדין ואינון תחות שמשא ללאו אינון פולחנא דקב"ה, הבל יתעביד מינייהו ואיהו תבירא דרוחא דמתבר לרוחא וסלקא ונחתא בעלמא הה"ד הבל ורעות רוח, אבל ההוא מלה דאיהו פולחנא דמריה דא איקרי לעילא מן שמשא ואתעביד מיניה הבל קדישא ודא הוא זרעא דזרע בר נש בההוא עלמא ומה שמיה צדקה דכתיב זרעו לכם לצדקה, האי מדבר ליה לבר נש כד תיפוק נשמתיה מיניה וסלקא לה באתר דכבוד דלעילא אשתכח לאתצררא בצרורא דחיי הדא הוא דכתיב והלך לפניך צדקך בגין לדבר לך לסלקא לך מן אתר לאתר דכתיב כבוד ה' יאספך

א"ה הבט וראה מעלת הצדקה דכל מלה דאיהו פולחנא. דמריה דאתעביד מניה הבל קדישא קוראו בשם צדקה, והוא ללמדך כמה חביבה הצדקה לפני המקום, גם ללמדך דהעושה צדקה כאילו עביד כל פולחנא דמריה והוא מעלה נשמתו למעלה למקומו לבל יפגע בה באויר שום מזיק משחית ומחבל, לפי שהצדקה הולכת לפניה למגן זה ולצינה