אמרי צדיקים תפג

וישב עמו ואמר לו רצוני שתודיעני מעשיך וחסידותיך, והשיב לו אדוני אתה רואה מלאכתי וממה שארויח אני נותן החצי לצדקה ובחצי אני מפרנס נפשי ונפשי ביתי, ואמר לו הת"ח אנשים רבים יותר מזה נותנים לצדקה אבל הודיעני אם עשית דבר גדול שלא יוכל כל אדם לעשות והחריש הקצב זמן מה ואח"כ אמר לו אדוני זכרתי דבר שעשיתי זה כמה שנים ואמר לו החסיד הנ"ל אמור לי מה היה הדבר ואמר לו פעם אחת הייתי מתעסק במלאכתי והנה אורחת עכו"ם באו עם שבויים רבים וביניהם היה נערה קטנה בכתה במר נפש ואקרב אליה ואמרתי לה בתי למה תבכי ואמרה לי אדוני יהודית אני, ואני מפחד שמא יוציאוני האלו ערלים מכלל ישראל והיה רצוני לצאת במקום יהודים שיפדוני מיד הערלים, וכשמעי דבריה חמלתי עליה ואמרתי לה החרישי כי אני אפדך, והלכתי לאדוניה וקניתי אותה בדמים רבים ונתתי עבורה יותר מממוני והיתה הנערה בת י"ב שנים והבאתיה לביתי והאכלתיה והלבשתיה עד שבגרה והיה לי בן יחיד ויהי היום דברתי עמו בסתר ופייסתיו בדברי תחנונים ואמרתי לו בני קבל עצתי ועשה מצותי ומלא רצוני למען ייטב לך בעוה"ז ובעוה"ב, אמר לי אמור מה שתרצה כי לא אסור ממצותיך ימין ושמאל ואמרתי לו רצוני שתשא את הנערה הזאת לאשה ואני אעשה לכם בגדים יקרים ותכשיטין חשובים מאד, ואמר לי הנני בידך עשה הטוב בעיניך, ושמחתי מאד בלבי ותקנתי כל צרכם ולא חסר כלום ועשיתי סעודה גדולה לחופה ולא הנחתי מכל בני העיר כמעט א' שלא בא לחופה וגם כל העניים בכלל בני העיר כדי שלא יתביישו ושמתי לפניהם מאכלים ומעדנים ואכלו ושתו שמחים וטובי לב, זולת שלחן אחד שלא היו אוכלים כלום, ואמרתי להם אחיי למה תעשו כן שמא מצאתם במאכלי שום דבר דופי, ואמרו לי ח"ו כי לא ראינו מעולם מאכלים טובים מהם, אבל העני הזה שישבת עמנו בוכה ותדמע עיניו בבכי מהעת שישב בכאן לכן לא נוכל אנחנו לאכול מפני אנחתו, ואקח את העני והוציאו לחוץ ואמרתי לו אחי למה הרעות לי ולמה תעציב בני החופה. הודיעני למה ירע לבבך ואל תכסה ממני כלום. אם יש עליך חוב אתן לך ואם אתה צריך הלואה אלוה לך. והשיב לי אין עלי חוב ואיני צריך הלואה. אבל אני בוכה על הנערה שתשיא אותה לבנך שהיא מעיר פלוני ואני קדשתי אותה זה כמה שנים והיא מאורסת לי ואני באתי אחריה והנה שטר קדושיה בידי והוציא השטר וראיתי שכנים דבריו ואמרתי לו היש לך אות בנערה הזאת ואמר ראיתיה פעם אחת בבית אביה וראיתי בגופה אות כך וכך במקום פלוני והאמנתי לו. ואמרתי לו אתחזק ואתאמץ ואמלא רצונך. וקראתי לבני ואמרתי לו בני אתה עשית רצוני בנערה זאת ועתה מלא מאויי בכל מה שאומר לך ויהיה טוב לך ואמר לי כאשר עשיתי רצונך כן אעשה עוד ולא אמרה את פיך אמרתי לו הנערה הזאת היא מקודשת לבלעדיך והנה האיש שקדשה בכאן והראה לי שטר קידושין והיא אסורה לך. ע"כ עשה רצוני שתתן לה כל מה שעשיתי לה הבגדים והתכשיטין ותזכה לשכר טוב ואתן לך אשה טובה מזאת ואעשה לך כפלים מזה ואמר לי כן תעשה כאשר דברת והבאתי את איש העני ואת הנערה לחופה ונתתי להם כל צרכם כפי שתקנתי לבני וישבו עמי ימים רבים שמחים וטובי לב אין מחסור להם כלום שכחו עמלם וצרתם ורצו לשוב לעירם ונתתי להם מתנות טובות וצדה לדרך ושלחתים לשלום ושאלתי לכל עוברי דרך בכל עת שלומם. ואמר לו החסיד הת"ח הנ"ל ברוך אתה לה' שנתת נייחא ללבי ושמחתי כי אתה חבירי לעוה"ב

א"ה אשרי לאדם שכך עשה ואשרי לבן שכך הפכים. ואופן מעשה זה שעשה הקצב הזה הצדקה זו להשיא את הנערה עם בנו זכות הצדקה הציל את בנו שלא נכשל באשת איש. ובזה יובן הפסוק מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו. שהקצב זה עשה המצוה דרך תמימות כי לא ידע שהנערה היתה מקודשת לאיש ונתנה לבנו. אשרי בניו אחריו שאינם באים לידי מכשול. כבנו שלא נכשל באשת איש בהזמין לו הקב"ה את המקדש