אמרי צדיקים תפא

דוחה החיות הישנה. וימין מקרבת. שהוא בחי' החסד ממשיכין שפע חדשה. וזהו שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. וזהו ג"כ בחי' אלול אני לדודי ודודי לי. פי' כשנתבטל החיות בשורשו אזי דודי לי שמשפיע שפע חדשה. וזה ענין קרבן עולה ויורד שמקודם עולה החיות למעלה בשרשו בביטול המציאות מפני היראה. ואח"כ יורד השפע. וגם בכל יום יש ענין זה היינו שאחר תפלת שמ"ע מתחיל ירידת השפע ולכך צריך להיות קודם נפילת אפים בבחי' מס"נ להכלל חיותו בשורשו ואחר כך יוכל להיות ירידת השפע. ורק שבכל יום הוא בפרט. ובימים האלו הוא שממשיכין שפע חדשה ונשמות חדשות בכלל

נהיה לראש ולא לזנב. פי' כי יש עולמות ומהסוף של עולם העליון נעשה ראש לעולם התחתון. נמצא שבכל עולם יש בחי' ראש שמשפיע לעולם התחתון. ובחי' זנב לגבי עולם העליון שמקבל ממנו וכן עד רום המעלות. ובר"ה רוצין ישראל לקבל שפעם מאור א"ס ב"ה בעצמו שהוא המשפיע לכולם ואינו מקבל כלום רק משפיע לכולם. וע"כ אנו מבקשים נהיה לראש האמיתי ולא לזנב שהוא מקבל מעולם העליון ממנו. רק נקבל מאור א"ס ב"ה שהוא בעצמו רק בחי' ראש לכל העולמות. השי"ת יזכנו לקבל ההשפעה מבחי' ראש העליון שפע ברכה והצלחה אמן כן יהי רצון

ע"כ מחרב הק' האלהי מוהר"ר ישראל מריזין

עניני צדקה

מ"כ במדרש תנחומא הישן על פי כתב יד ישן נושן וז"ל בפ' משפטים אות ח' כתב בכ"י ולא התלמוד עיקר אלא המעשה. ומעשה בר' שמעון שביקש רחמים שיראה לו הקב"ה מקומו בג"ע והראה לו שיהיה אצל טבח אחד. הרהר בלבו ותמה מאד ואמר כל מה שעסקתי בתורה יומם ולילה יהיה מקומי אצל טבח. אמר אלך ואבקשהו ואפשפש במעשיו. הלך ומצאו שהיה עשיר גדול ונתארח בביתו ושהה אצלו ח' ימים. והטבח עשה לו כבוד גדול, קראו ר' שמעון לשדה. ואמר לו בבקשה ממך הגידה לי במה עסקת כל ימיך. אמר לו לא עסקתי בתורה כי אם מעט. אכן כל ימי הייתי טבח, ומתחלה הייתי עני ונתעשרתי. ובכל ערב שבת חלקתי בשר לעניי מקומי, ומאד אני מפזר צדקות הרבה, אמר לו בבקשה ממך הגידה לי אם עשית דבר גדול מזה, אמר לו אני אומר לך דבר גדול אחד שעשיתי, המכס של עיר הזאת שלי הוא, וכשבא הספינה אני נוטל איזה חפץ שאני חפץ בה, פעם אחת בא הספינה לכאן ולקחתי המכס, לאחר שגביתי המכס בא אלי רב החובל ואמר לי אם אתה חפץ לקנות דבר צנוע שיש לי אמכור לך, אמרתי לו אמור לי מה החפץ, אמר לי לא אומר לך עד שתקנה אותו ותתן לי הדמים, ואם לא תקנהו עתה לא אמכרנו עוד, אמרתי לו א"כ תפסוק דמים ואשמע, אמר לי עשרת אלפים זהב, ואמרתי לו הראה לי החפץ ואתן, אמר לי לא אתננו אם לא תתן לי עשרים אלפי זהב, אמרתי לו הראה לי החפץ ואתן, אמר לי לא אתננו כי אם בארבעים אלפי זהב, כשראיתי שהוא עולה ומייקר הדבר, הרהרתי בלבי שדבר גדול הוא, ופסקתי לו הזהב כמו שאמר, אמר לי תן לי קודם שאראה לך, נתתי לו, מיד הוציא מתחת הספינה מאתים נפשות מישראל ששבה אותם, ואמר לי אילו לא קנית אותם היום הייתי הורגם וזורקם לים, מיד נתנם לי כולם והכנסתים לביתי, והאכלתי אותם והשקיתים וסכתי אותם והלבשתים, וזווגתים הפנוים עם הפנויות, והיתה ביניהם בתולה יפה מאד, ורחמתי עליה ונתתיה לבני לאשה, וקידשה והזמנתי כל אנשי מקומי למשתה החופה, וכשישבו בני הסעודה לאכול, הייתי עומד עליהם, וראיתי בחור אחד מן השבוים שהיה בוכה, אמרתי לו מפני מה אתה בוכה, ולא רצה לגלות לי, עד שהבאתי אותו לחדר, ואמר לי שאותו היום שנשבה נועד היום להכניס אותה כלה, ואמרתי לו חפץ אתה לגרשה ואני אתן לך מאה כסף, אמר לי אדוני, מאד חפצתי בה מכל כסף וזהב שבעולם, אבל מה אעשה שבנך הכניסה, באתי לבני ואמרתי לו הדברים האלה, גירשה