אמרי צדיקים תעה

היא קומה שלמה, אעפ"י שנראה לנו שכל מה שהוא מגושם הוא יש, והרוחניות דומה לנו שאין בו ממש, אולם כ"ז השקר הוא מצדנו שאנו בעלי חומר ועוסקים תמיד בחומריות, אבל באמת הוא להיפך, כי הרוחניות מקיים הגשמיות ובלעדו הוא אפס ואין, ואותו הרוחניות שאינו בגוף הוא גדול באיכות ובכח מאותו שבגוף, כי אותו שבגוף הוא נלאה מחמת שהוא בחומריות, לזה כח הדיבור שבאדם הוא יותר פועל מכל המעשה, מפני שיוצא מחומריות האדם לחוץ ונתהוה רוחני בלי גוף, והמופת ע"ז שמעתי מפי הצדיק ר' שלמה ווילנר שאמר בשם ר' משה חאגיז זלה"ה בעהמ"ח ס' לקט הקמח שהרוחני בכוחו לעקור הרים ואילנות ובתים אעפ"י שהוא רוחני לבד והם גשמיים ויש בהם ממש גדול והוא אין בו, אבל אדרבה מפני כך הוא כוחו גדול כי הוא רוחני לבד, ועד"ז מפרש הצדיק ר' שלמה הנ"ל הפסוק כי יוצר הרים ובורא רוח ומגיד לאדם מה שחו שדרז"ל יוצר הוא מדרגה שפלה, ובורא רוחניות יותר כנודע, והרי הרוח עוקר הרים הוא גדול מן ההרים, וזה מופת שהרוחניות שאינו בגוף הוא גדול ממה שבגוף, זהו מגיד לאדם מה שחו, ר"ל דבר זה מגיד לאדם ומודיעו לו מה שחו, ר"ל איך כח דבורו גדול מאד מפני שנתפשט מן הגוף לחוץ עכ"ד

ולפי זה כ"ש מחשבה שהוא רוחניות יותר, יש לה כח יותר וגדולה יותר כידוע שבמחשבה יכול אדם לחשוב כל חכמה וכל מלאכה שיש בעולם שכולם יוכללו במחשבת האדם כי הוא כח של מעלה, ומתחיל בגוף ומשוטט לחוץ בכל דבר שרוצה האדם להשיטו, נמצא זה הדיוקנא שבמחשבה הוא קומת ורוחניות של אותו האדם שראה רק שהוא נעלם בו, וכעת שמתעורר אהבה אליו, אזי אותו אהבה מקשרת ומיוחדת אותו עם אותו הדיוקן שבלבו, ואהבה גי' אחד והוא כח החסד המקשר הכל כידוע כי חסד גורם החיבור כמש"ה בפ' עריות חסד הוא, ויש עוד בזה דברים ואין פנאי לכותבם, ונמצא בהתקשר אדם א"ע עם הצדיקים ועם כל ישראל הישרים בלבותם ואח"כ מתחיל להתפלל אעפ"י שלא יעלה לו רק פי' המלות, דהיינו שיהיה לו במחשבתו אותו הדיבור שהוא מזכיר בצורת אותיות, עכ"ז אם הוא בתמימות, דהיינו שנוצח א"ע לתמימות, אעפ"י שיצרו מקטרגו לפניות ומ"ז, הוא משברו בכל מה שיוכל, ומכריח א"ע למחשבות תמימות להשי"ת, אפילו במחשבה דקה הזה יש בדבריו קצת חיות כי חיות הדיבור הוא המחשבה, וחיות המחשבה הוא האהבה והיראה, ואם יש בו קצת חיות יוכל לעלות, אעפ"י שבעצמו אינו יכול לעלות בלי זרועות שהם אהבה ויראה שפורחת בהן עכ"ז עולה ע"י התכללות בצדיקים, משא"כ אם ח"ו הדיבור מופרד מן המחשבה הוא מת ולא המתים יהללויה, ומשל ע"ז שמעתי מהצדיק מוהר"ר ישכר בער ז"ל שאמר משם רבו ר' מענדל משל אם נוסעים חברותא הרבה אנשים ברגליהם לאיזה מקום ונחלה אחד מהם והם צריכים ליסע הלאה, אזי בוודאי לא יניחוהו לבדו שם, רק אם אינו יכול לילך יאחזוהו בזרועותיו ומוליכין אותו, משא"כ אם מת א' מהם יקברוהו שם כי למה להם להוליך מת, והנמשל אם הדיבור הוא עם המחשבה אז אפי' בלא דו"ר הוא כמו חולה שיש לו חיות מעט ויסייעוהו הצדיקים כנ"ל משא"כ בלא מחשבה כלל במה נחשב וזורקין אותו לאשפה, ואמר עוד אם ח"ו הוא כך, אעפ"כ רצון המלך הם עושים ג"כ אם לא אפשר כלל כי המלך צריך לכלבים ג"כ ומזונותן עליו הם התפלות הפסולות לגמרי, רק לא מפני זה מטל עלינו לתת אנחנו מזון הכלבים, מוטב לנו ליתן מזון למלך עצמו או עכ"פ למשרתיו הקרובים הם העולמות הקדושים, עכ"ל מספר ל"י

כתב יד מהרב הק' האלהי מוהר"ר ישראל מריזין זצוקק"ל זי"ע

ואלה תולדות יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק, יצחק האיך הוליד, בן אברהם, שנכלל במדת אברהם, אברהם הוליד את יצחק, אברהם האיך הוליד, את