אמרי צדיקים תסה
Imrei Tzadikim 465 · אמרי צדיקים · free full Hebrew text
Open in the reader →אצלנו כי בכל מקום שהיה שם קדושה, היא מונחת שם רשימה במקומה, וז"ס שארז"ל שלא זזה השכינה מכותל מערבי וזה הוא כעין הבלי דגרמי הנזכר בענין התחיה שהוא רושם האור הנשמה שהיתה בגוף ולכן נשארה ג"כ הקדושה לעתיד לבא, גז"ש
כל שחבתי בשמירתו וגו', כי הצדיקים שכבר מתו באים לשמור את החיים שבעוה"ז אותן שהם משורש נשמתם. כי כל הנשמות שבאדם הראשון היה פרצוף אחד וכל הנשמות שבאו לעולם הם נכללים בו לבד. וכמ"ש הקב"ה לאיוב איפה היית וגו'. ואח"כ נתחלקו הנשמות וכל הנמצאים שבעוה"ז. הצדיקים שהם קרובים אליהם באים בשורש נשמתם אם זה החי הוא אבר מאברי הנשמה של הצדיק. אותו צדיק טורח עליו לשומרו שלא יחטא כדי שיתוקן ויהיה תועלת לצדיק שיתוקן אבר מנשמתו כמשארז"ל הבא לטהר מסייעין לו וארז"ל כי נשמות הצדיקים הם מסייעין אותן והן נשמות הצדיקים הקרובים אליהם כאמור. ובצדיק כאלה מדבר ואומר כל שנתחייבתי לשמור שלא יחטא. הכשרתי את נזקו. עלי להכשיר שלא יוזק ולא יחטא. ומאלו הצדיקים הבאים. לפעמים הם מתעברים בתוך האדם עצמו בדרך עיבור כי יש גלגול ויש עיבור. והעיבור הוא בא מב' פנים או שהוא בא לתקן האדם לבד. או לפעמים כשמתעבר נשמת הצדיק באדם לתקן עצמו כגון שיש עליו לתקן עון אכילת חלב או כיוצא בזה אחר שהוא בא לתקן את עצמו צריך להיות הבחירה בידו ואז אפשר שיקלקל ולא יתקן. ולהיות עבירה גוררת עבירה אפשר שזה האדם לא היה נכשל בעון זה של אכילת חלב והצדיק שנתעבר בו גרם לו להכשל ונכשל ואכלו ונתחייב כרת ומת זה האדם. הרי שזה הצדיק הרגו. וע"ז אמר הכשרתי מקצת נזקו. ולפעמים לא גרמתי לו כי אם מקצת הנזק כי גם הוא עבר עמו כי ב' הנשמות והגוף נהנו מן האיסור ואכלו חלב. ואני חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו כאילו אני עשיתי הכל לפי שהוא היה אפשר שלא היה אוכל חלב ואני עשיתי הכל לפיכך אני חייב לשלם לו במיטב הארץ דהיינו חלקו שיש לו בג"ע כענין מה שארז"ל נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע והרי שיש לגוף הזה ב' נשמות הא' שלו והב' נשמת הצדיק שנתעברה בו. וידוע שאם לא היתה תמיד הנשמה חופפת על העצמות היו נרקבים ולא קם בתחיית המתים כענין ובשכבך תשמור עליך. ונחך ה' תמיד כי בכל ערב שבת עולה הנשמה למעלה והיא נוטלת אור ושפע ומביאה אל העצמות וזהו ועצמותיך יחליץ. ועל מי מב' נשמות אלו יהיה מוטל להשגיח על הנבלה. לז"א על הניזק וז"ש מדקאמר תשלומי נזק משמע דאין לו למזיק דהיינו נשמת הצדיק שבא בעיבור אלא להשלים את נפשו של הניזק שם בג"ע. אבל הגוף בעלים הראשונים שהוא הניזק מטפלין בנבלה שנאמר מכה נפש בהמה ישלמנה לנפש. אבל הגוף על הראשון מוטל להשגיח בו. והוצרכו ג' פסוקים לפי שלפעמים יגרום לאדם זה שיכשל בעון חלב נשמת הצדיק עצמו וזהו היזק שבידים אבל הוא מלתא דלא שכיחא שהוא בא לתקן ויקלקל. ולפעמים לא יגרום הנשמה של הצדיק עצמו אלא א' מכוחותיו כי יש כמה כוחות וכמה שלוחים ואיברים לנשמה ואחד מאלו גרם ההיזק וזהו ממונא שהזיק ועל כולם אמר שהבעלים מטפלים בנבלה כמו אם יהיה בידים או ממילא או ממונא לעולם אין לנשמת הצדיק להטפל בגוף וזהו המת יהיה לניזק, אתה אומר לניזק או אינו אלא למזיק כיון שהוא בעצמו ובסיבתו מת, לז"א לא כך הוא, כלומר כאשר בא האדם הזה אל העוה"ז לא היה כך בגוף הזה כי אח"כ נתעבר בו נשמת הצדיק הזה. גז"ש
בג' מקומות הכהנים שומרים במקדש. הנה בהמות היו לקרבנות ובלילה לא היה נקרב קרבן והיה ח"ו אחיזה אל החיצונים לכן היו שומרים שם ולא היו ישנים במקדש כדי שיהיו מדברים זה עם זה ועוסקים בתורה ובזה היו מבריחים הקלי' משם. גז"ש
כל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאלו גוזל לקב"ה שנאמר גוזל אביו ואמו וגו'. כי תכלית כוונת האכילה הוא כדי לברר הניצוצים שנפלו בשעת מיתת המ' כדי להוציא יקר