אמרי צדיקים תסב

האשה, ובהיות שלא היה פנאי להאר"י שילך הוא לשם שלח עמהם את תלמידו מוהר"ר חיים ויטאל זצ"ל וסמך ידיו עליו ומסר לו כוונות בשמות, גם צוה לו שיגזור עליו נדויים וחרמים ושיוציאנו בעל כרחו, והנה כשנכנס הרב מהור"ר חיים אצלה, מיד הפכה האשה פניה אצל הקיר, אמר לה הרב ז"ל רשע למה הפכת פניך ממני, השיב לו הרוח ואמר לו איני יכול להסתכל בפניך שהרשעים אינם יכולים לראות בפניך פני השכינה, מיד גזר עליו מוהר"ח זצ"ל שיהפוך את פניו ואז הפך את פניו מיד, א"ל הרב אמור לי מה חטאת ומה פשעת כי הענישוך עונש כזה, השיב לו הרוח ואמר חטאתי באשת איש והולדתי ממזרים והנה זה לי כ"ה שנים שאני הילך נע ונד בארץ ולא הונח לי כלל אפילו רגע אחד והנה שלשה מלאכי חבלה הם הולכים תמיד עמי אל כל המקומות אשר אני הולך שם ומענישין אותי ומכין אותי מכות קשות ומכריזין לפני לאמר ככה יעשה לאיש אשר הרבה ממזרים בישראל ואלו הג' מלאכי חבלה הם רמוזים בפסוק הפקד עליו רשע ושטן יעמוד על ימינו וגו', עוד אמר הרוח אל הרב ז"ל אין רואה אדוני איך אחד עומד על ימיני ואחד על שמאלי ומכריזין לפני והשלישי עומד ומכה אותי מכת מות, שאל אותו הרב ואמר ליה ולא אמרו רז"ל משפט רשעים בגיהנם י"ב חודש השיב הרוח ואמר ליה לא דקדק אדוני במאמר שארז"ל משפט רשעים בגיהנם דייקא אחר שסבלו כל עונשם חוץ לגיהנם בגלגולים ובשאר דינים קשים אחר כך מכניסין אותו לגיהנם ושם עומדים י"ב חדשים ומצרפין ומלבנין אותם כדי להוציא מהם כל כתמי הנשמה כדי שיהיו מזומנים ומוכנים ליכנס בג"ע, והוא משל לרופא מומחה שנותן בתחלה על המכה סממנים קשים ומרים עד שיאכלו בשר החי שבמכה, ואח"כ הוא נותן על המכה אספלניות קרים וטובים כדי לגדל הבשר כבראשונה, כך הוא ענין של גיהנם כי הצער של גיהנם אינו חלק אחד מחמשים חלקים שסובלת הנשמה והנפש החוטאת קודם כניסתה לגיהנם, אז שאל אותו הרב ז"ל איך היה מיתתך, השיב לו הרוח, וא"ל מיתתי היה בחנק ואע"פ שד' מיתות בטלו דין ד' מיתות לא בטלו, ואני יצאתי מאלכסנדריא בספינה ללכת למצרים ובמקום שנכנס הנילוס בים שם נטבע הספינה ונטבענו אני ויהודים אחרים אשר היו עמי בספינה, אז שאל אותו מוהר"ח ז"ל וא"ל למה לא אמרת הוידוי בשעת יציאת נפשך מגופך אולי היה מועיל לך, השיב לו הרוח לא הספיקו בידי לומר הוידוי כי תיכף ומיד חנקו אותי המים בגרוני גם תיכף ומיד בטביעתי בים נטרפה דעתי ולא הייתי בשכלי להתוודות. אז שאל אותו הרב אמור לי מה נעשה בך אחר טביעתך בים ואחר יציאת נפשך מגופך, השיב לו הרוח ואמר תדע כי כאשר נודע הדבר במצרים מטביעת הספינה תיכף ומיד יצאו היהודים ממצרים ונכנסו בים והוציאו אותנו מן הים וקברו אותנו, ואח"כ תיכף ומיד כשחזרו היהודים מן בית החיים בא מלאך א' אכזרי ושבט של אש בידו והכה בשבט בחזקה על קברי מיד נבקע הקבר לשנים מן ההכאה אשר היתה גדולה וחזקה עד מאוד, ואמר לי אותו מלאך רשע רשע קום בדין מיד לקח אותי ושמני בכף הקלע וקלע אותי בקליעה אחת ממצרים עד לפני פתח של גיהנם, מיד יצאו מן גיהנם אלפי אלפים רשעים הנידונים שם וכולם צעקו עלי ואמרו לי צא צא איש הדמים צא מכאן עוכר ישראל וקללו אותי קללות נמרצות ואמרו לי אין אתה כדאי עדיין ליכנס בגיהנם ועדיין אין לך רשות ליכנס בכאן אזי תיכף ומיד קלעו אותי מהר להר ומגבעה לגבעה ותמיד אלו הג' מלאכי חבלה הולכין עמי ומכריזין לפני ומכין אותי גם בכל עת ורגע פוגעים בי מלאכי חבלה אחרים ורוחות ושדין ולילין ובשמעם הכרוז אשר מכריזים לפני גם הם מוסיפים להכות אותי מכות גדולות וקשות, ואלו מושכין אותי לכאן ואלו מושכין אותי לכאן עד שמתפקקין כל חוליות נשמתי וכך הלכתי נע ונד בארץ עד עיר הורמיז והיא עיר גדולה קרוב לארץ הודו והיתה כוונתי ליכנס לגוף איזה יהודי אולי אנצל מאלו המכות והיסורין, וכיון שבאתי