אמרי צדיקים תמו

שלא עסק בעוה"ז כ"א לפרנסתו והסתפק עצמו במועט ועסק בעבודתו ית', אבל אנוסים מחמת ממון לאסוף ממון קרח כי עין אוהב כסף לא ישבע כסף זה נקרא רשע, וע"ז נאמר גדול הנהנה מיגיע כפו, פי' כעין עשיר השמח בחלקו, וכל מה שחנן ד' אותו, הוא נהנה ממנו, משא"כ מי שמאסף אוצרות שאין נהנה כלל, וע"ז נאמר תוחלת ממושכה מחלת לב

במשנה נותנין לבתולה שנים עשר חודש, כי ידוע מה שדרשו ובכתה את אבי' ואת אמה ירח ימים, והוא רמז על חודש אלול כי בחודש הזה יש התעוררות מלמעלה על ישראל שיחזרו בתשובה וימינו פשוטה לקבל ונתקן בחודש זה כל השנה, וזה נותנין לבתולה דהיינו מזל בתולה, השולט בחודש אלול, י"ב חודש כידוע, שכל החדשים יהיו מתוקנין ונכללין בה

במשנה כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן ואע"פ שכתובין בכל לשון טעונין גניזה ומפני מה אין קורין בהן מפני ביטול ביהמ"ד. יש לדקדק דכך הו"ל למיתני מצילין לכל כתבי הקודש מפני הדליקה ונראה דבא לרמוז דידוע דתורה מגינה ומצלה והוא ית' אינו מבחין באיזה ספר אדם לומד כי כל מה שלומד בספרי קודש לתורה יחשב. יש במקרא ויש במשנה וכדומה. וזה כל כתבי הקודש מצילין לאדם מפני הדליקה מפורעניות ונכלל בלשון דליקה. בין שקורין בהן בין שאין קורין בהן. פי' בין בעידנא דעסיק בה בין בעידנא דלא עסיק מגינה כידוע מאמרם ז"ל. וזה כי נר מצוה ותורה אור כי הנר אינו מאיר מרחוק כמו אור גדול שמאיר מרחוק והמצוה אינה מגינה אלא בעידנא דעסיק בה דהוא מקרוב והתורה אור שמגינה גם בעידנא דלא עסיק דהיינו מרחוק. ואע"פ שכתובין בכל לשון, כי ידוע שכל מעשיך בספר נכתבין כל הזכיות ג"כ. וידוע שיש כמה מיני לשונות כגון לה"ק ותרגום וא"ת ב"ש וכדומה וכ"א משונה זה מזה זה יותר למעלה מזה וזה יותר למעלה מזה ומי שלומד מאוד לשמה בודאי נכתב הלימוד בלשון היותר גבוה ומי שאינו כ"כ לשמה נכתב במדרגה פחותה כגון תרגום וכדומה וזו אע"פ שכתובין בכל לשון מגינא וקאי למעלה לרישא דמתניתין דמצילה אע"פ שכתובין בכל לשון. טעונין גניזה כי מנשה שהי' רשע גמור הוכרח השי"ת לחתור חתירה מתחת כסא הכבוד לבל יראו

במשנה מנין לספינה שהיא טהורה שנאמר דרך אניה בלב ים. הכוונה ע"ד מוסר. ידוע כי התפלה בדמעות הוא פועל התקרבות גדולה אל הבורא ית'. למשל אדם שצריך לילך למרחקים ואם ילך דרך היבשה הוא רחוק מאוד אל מקום חפצו. והתחבולה לדבר לילך דרך ימים ונהרות והוא דרך קרוב יותר. כן הענין זה בבכיה שבתפלה פועל התקרבות לבורא ב"ה וכשהוא בבכיה היא כמו דרך ימים ופועל יותר מהרה התקרבות מבלא בכיה. וידוע שהזוהר מכנה לגוף אדם בלשון ספינה. וזה הוא מנין לספינה שהיא טהורה. ר"ל מנין כמו מאיזה סיבה יפעול הספינה שהוא הגוף לעצמו טהרה וקדושה שנאמר דרך אניה בלב ים. ר"ל בים הבכיה וזה דרך המקורב לה יותר לפעול בה התקרבות לבורא ב"ה

במשנה ארבעה אבות נזיקין השור והבור המבעה וההבער. שמעתי מפי הקדוש אדומ"ו מוהר"ר דוב בער זללה"ה דד' מיתות גרועין יש שמזיקין לאדם. השור הוא ההסתכלות בדברים שאינם ראוים להסתכל. והבור הוא פנוי. יש אדם הולך בטל ופנוי מתורה ומצות וממחשבות קדושות והמבעה הוא השן כדאיתא בגמרא והיינו המותרות אכילה. וההבער הוא האש של כעס ע"כ. ועד"ז נ"ל לסיים דברי המשנה לא זה וזה שיש בהן רוח חיים כהרי אש שאין בו רוח חיים. כי ידוע דברי הזוהר ע"פ חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו. כשאדם כועס ר"ל הולך ממנו הקדושה שיש בו ולא נשאר בו מנשמתו הקדושה שום דבר. משא"כ בשאר דברים שפלים שעושה מ"מ נשאר בו נשמתו וזה אשר נשמה באפו לשון אף וחמה שמחליף נשמתו באפו וזהו לא זה וזה שיש בהן רוח