אמרי בינה, חלק שלישי; חדוד במילי דעלמא, שאלות עח

שני בני אדם אחד גבור ואחד חלש היו מהלכים יחדיו בדרך המדבר והגיעו לקרקע לחה שכולה רפש וטיט, ושקעו רגלים שלהם בטיט עד הארכובה, והחלש נתחזק להוציא רגליו מן הטיט, אבל הגבור לא היה יכול לעקור רגליו אפילו שיעור ב' אצבעות, וטרח ויגע בכל כחו וגבורתו לשלוף רגליו ולא יכול עד שבאו בני אדם עוזרים והוציאוהו. תאמר למה החלש היה יכול לשלוף רגליו מן הטיט ולהוציאה בנקל, וזה הגביר הגדול לא יכול לעקור אותה מן הטיט אפילו שיעור ב' אצבעות אע"פ שהטיט שוה אצל שניהם, וגם שקיעת רגליהם היתה שיעור שוה: