אמרי בינה, חלק שני; חדוד בדברי תורה, שאלות רכד

המצורע אסור ליכנס למחנה שכינה. דהיינו בעזרה של בהמ"ק, ועכ"ז התירה לו תורה להכנים בהנותיו לטהרתו כמפורש בכתוב, ואם נזדמן לו טומאת קרי נמי מותר להכניס בהנותיו דהואיל והותר לצרעתו הותר נמי לקריו, וכנז' בגמרא דיבמות, ומזה הדין למד המרדכי ז"ל דין אחד, דהואיל והותר לבצוע על פת של גוים הותר אותו פת לאכלו לכל הסעודה כולה, וכנז' בש"ע א"ח סי' קס"ח, גם המג"א ז"ל בסי' פ"ח למד מדין הנז' כיון דהותר לאשה נדה בימי ראיתה להכנס לבית הכנסת בימים נוראים, הותר לה להתפלל ג"כ ולהזכיר את השם, ויש חילוק לחלק בין נידון המצורע ובעל קרי הנז' ונידון המרדכי הנז' גבי פת לבין נידון המג"א גבי אשה נדה בימי ראיתה שהתיר לה להתפלל ג"כ, תאמר מה הוא החילוק: