אמרי בינה, חלק שני; חדוד בדברי תורה, שאלות קנה

חבורה של תמשה בני אדם יושבים במקום אחד, ענה אחד מהם ונדר עצמו בנזיר, ענה הב' ואמר ואני, ענה הג' ואמר ואני, ענה הד' ואמר ואני, ענה החמישי ואמר ואני, ושאלו פי החכמים על הדבר הזה ואמרו כולם נעשו נזירים כיון שהראשון פירש הנזירות והם אמרו ואני, אע"פ שלא זכרו הנזירות בפיהם נעשו נזירים. הלך אחד מן החמשה ההם ועשה התרה לפני החכמים והתירו לו דייקא והשאר נשארו בנזירותם, חזר והלך עוד אחד מן החמשה ההם ועשה התרה והתירו לו, ואמרו החכמים להנשארים כולכם מותרים, ושואלין למה בהתרה של אותו האיש שבא בראשנה לא הותרו כולן אלא הוא לבדו, ובהתרה של האיש הזה שבא באחרונה הותרו כולן: