אמרי בינה, חלק ראשון; עושה פלא א

הצצתי בתוך הסל שהוא אחרון בארבעה, ואחרון בעשרה, וראיתי בתוכו מים במים. וגם ראיתי בנתים חמשים בחמשים ובתיכם הצינור המקלח. ואמרתי על הסל הזה נאמר למרע"ה אנכי אעביר כל טובי על פניך:

בני דע כי פרנסתך תבא לך מן הספיח. ולכן הזהר ללקוט מן הספיח שלשה פעמים ביום. ושמחת בכל הטוב. כי בספיח תמצא טוב. והוא שלש בשלשה ואחד בשמונה. וזכור תזכור אח הממונה אשר ביתו בנוי באבנים שמונה. והוא שלום הכל ומכלכל לכל:

בני אם יש לך קרן כסף וזהב תצליח מאד:

בני אל תבטח באדם כי לא יועיל, אבל תבטח בתשעה ועשרים אדם ויועיל:

במספר שם הוי"ה רמוז הארת הכתר ביסוד:

יש שלשה פשוטים שקולים כארבעה פשוטים. ויש ארבעה מלאים המה כשלשה פעמים ארבעה פשוטים:

כשיתחברו יסוד ומלכות יהיה עושר בעולם. ובתוכם ישתלשלו חסדים בעולם. דוק ותשכח:

אחרי האחד הבט לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד ואז תזכה שיאיר לך נר תמיד המאיר באמצעי שעליו נאמר קטורת תמיד לפני ה' לדורותכם. ותתקיים הבטחת הכתוב ופתחו שעריך תמיד יום ולילה לא יסגרו.

כלל גדול יש בקדיש והוא כי באחד אומרים קדיש ובעשרה אין אומרים קדיש:

ארבע קריאות זו למעלה מזו. הראשנים בזמן הראשון משובח. והשניים בזמן השני משובח:

תשעה המנורה זכה וברה. והשורש והעיקר הם שלשה ושלשה. והשאר היו שלשה ותשעה. ואח"כ נעשו ארבעה ותשעה:

ראש השבעה הוא ארבעה. אשר מחבת נקראים. הכלל הוא שלשה והפרט הוא חמשה. שנים מהם כאחד שבהם. ואחד מהם יתר אחד על אחת מהם. וכולם הם אחד ואחד:

שאלוני למה נקרא אות ואו של השם בשם תפארת. ואמרתי להיותו יתר אחד על השעה:

שאלוני מי מעיד על החסד שהוא תחת החכמה, ואמרתי שמו מעיד עליו:

הצצתי בבינה וראיתי שאם תוסיף בשיעור מקומה תהיה במשקל החכמה, לכך נאמר חכם בבינה. ואם תוסיף עליה שיעור מקום החכמה, תהיה במשקל החכמה, לכך נאמר הבן בחכמה:

נומתי לסופר אחד, הלכות אשר למלאכתו צריכות. אמרתי לו אל תרבה בברכות ואל תפחות משיעור ערלה, ומצוה מן המובחר שיעור חלה. או שיעור המעשרות. והוספתי אמרי שפר לאותו הסופר סימן זה יהיה בידך בהדרת קודש. מועדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש:

המרבה ברכה בששה יתקן בששה, ואם עמד בשלשה יסיים בחמשה:

שלשה שאכלו כאחד מוסיפין חמשה ומברכין עשרה שאכלו כאחד מוספק ששה ומברכין:

ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני, מכאן שאומרים שלום להיוצא לדרך:

היוצא לדרך מצוה ללוותו מפתח ביתו, ואין אומרים לו שלום בבית אלא בשנים עשר:

וישראל אהב את יוסף, למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, אלא ללמד אהב את יוסף בשביל שהוא שר וגדול בישראל:

בבואי בית דוד מלך ישראל חי וקיים, המוכתר בכתר מלכות וירד מים עד ים, פתחתי במשל פי, ויהיו לרצון אמרי פי. הנה רבים מגבורי החיל בעלי גבורה, הלכו לבקש את הנערה, ויקראו הושיעה המלך הנורא ויבואו חמשה אלפים ויקחו את הנער ויאחזו בו בחברה. וחיש מהרה מצאו את הנערה. ויביאו אותה לפני המלך בזיוה והדרה. וליהודים היתה אורה. ויעמוד אחד אצל הדלת תמיד לשמרה. וישמחו הגבורים שמחה גדולה. ברוב חדוה וצהלה: