עמנואל הרומי על אסתר ה:ב

ויהי כראות המלך את אסתר עומדת בחצר נשאה חן בעיניו וכתו' בספר גוריין וישא המלך את עיניו וירא את אסתר עומדת למול פניו ותבער בו חמתו מאד על אשר הפרה המלכה את תורתו ותבא לפניו בלא קריאה ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו בוערות כאש מן החימה אשר בלבו ותכר האשה את קצף המלך ואת חרונו ותתבהל האשה מאד ותפג רוחה ותשם ראשה על הנערה הסומכת ימינה וירא אלהינו וירחם על לחץ עמו ותקצר נפשו בעמל ישראל ובצרות היתומה אשר בטחה עליו ויתן לה חן לפני המלך ויוסף יופי על יופיה והוד על הדרה ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה ויסמכה בזרועו ויאמר לה מה לך ולפחד הזה אסתר המלכה כי הדת הזאת אשר לנו אינינה שולטת עליך באשר את המלכה ורעיתי ויקח שרבי' הזהב וישם על ידה ויאמר לה מדוע לא תדברי אלי. ותאמר אסתר ראיתי אותך אדוני המלך ונבהלה נפשי מפני כבודך ומפני גדולת תפארתך ויהי כדברה ותשב עוד ותשם ראשה על הנערה כי עייפה נפשה בצום ובצרה ויתבהל המלך מאד ויבך על פני אסתר וכל משרתי המלך מתחננים למלכה לדבר למלך להטיב נפשו בראותם את צרת אדוניהם:

ויושט שרשו ישט ובא מן ישט ויושט כמו מן ירד ויורד רירו אל זקנו. ומן יסף ויוסף עוד בלק. והוא עתיד מהבניין הכבד הנוסף: