עמנואל הרומי על אסתר א:טז

ויאמר ממוכן. הזכיר כי ממוכן שהוא הקטן במעלה מכולם השיב בראשונה ואולי כי כן היה מנהג המקומות ההם שהקטן במעלה ישיב בראשונה כדי שהגדול מכולם יהיה הסוגר והחותם. או הזכיר המקרה שהיה אז:

לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה. ר"ל לא אל המלך לבדו חטאה ושתי המלכ' במעשה הזה. כי על כל השרים ר"ל כי חטאה גם אל כל השרים ואל כל העמים אשר בכל מדינות המלך ומלת עותה משרתת במקום שנים כלומ' לא על המלך לבדו עותה כי על כל השרים עותה ומה הוא העוות שיצא וישמע זה הדבר. והתי"ו במלת עותה הוא למ"ד הפועל ויורה על זה מעות לא יוכל לתקון שהוא על משקל קן משולח. את אשר עותו שהוא על משקל בזדון דברו הנביא. ומשקל עותה בדתה זכרה ירושלים. ואפשר שיהיה עותה מן עוה כמו עשתה מן עשה: