אילימה שו

שהשקפ' הצבאות אל האבר הזה ואל הספי' הזאת יותר משאר הספי'. אמנם שאלו שם שמה טעם היה הענין הזה אל הספי' הזאת בייחוד ולא אל שאר הספי' עם היות שהם הספי' העליונו' ואמרו הטעם מפני שהספי' הזאת עם היות' ט' למט' היא מושרש' למעל' בחו"ב ומאותם השרשי' ההוייו' הם מתיילדות שהרי ההוייו' הם מן החכמ' אל הבינ' והבינ' שם היכל שבו קיבוץ שרשי ההוייות מן החכמ' בדקות גדול כדכתיב כולם בחכמ' עשית בבינ' ולזה ישתרש שם וימשוך שם בדקות ע"י היותם מתבשלי' בסוד נו"ה ביעין דדכורא ולזה יהי' צבאות בנו"ה ויחזור השם ויתייחס אל היסוד אות בצבא שלו וזה טעם מעל' זו אל המד' הזאת כדפי':

פרק כא בזוהר פ' בראשית סי' כ' מש' א' ובתי' בכמ' מקומות יחסו ליסוד ג' בחי' זו למט' מזו המשובחת מכולם הוא בחי' היסוד המשפיע ומוריד נחל שטף השפע נגיד ונפיק ולא פסק וזה הי' בזמן שבית הא' קיים שהי' השפע יורד מטעם שסוד הייחודי' היו אז בסוד אור בית א' שפע הבינ' הרב לאין תכלית ועם היות שעדיין יש בחי' גוברת על בחי' זו כדפי' בהנהגות בעין כל ונבאר בס"ד עכ"ז בזמן הייחוד שהוא מעת האבות שתיקנו הייחוד ועד עת שלמה. מעול' לא גברו מימי הנהר על הבחי' הזאת מן הטעם שפי' שהיסוד נהר נגיד ולא פסיק בבחי' אור הבינ' מפני שהי' הייחוד אז בסוד אור בית א' וממש הבית אשר בנו בעוה"ז התחתון הי' לה רוחניות וקדוש' ואותה ההוי' שהי' בבית הי' שפע קיומו מן היסוד ממש נתהוו' ממנו ונתקיי' בו והי' אור שפע שופע בו בסוד הייחוד העליון המתהו' ומאיר מאור הבינ'. הב' למט' מזו היא אחר שחרב הבית הא' ואותו הריבוי השפע השופע הנגיד ולא פסיק נפסק ואין האור מאיר בערך הבינ' נשאר בנהר מים ולחות קצת לא בבחי' הקודמת אלא בערך בחי' הבית הב' דהיינו הייחודי' בבחי' המל' שאין הנהר מתמלא ואין היסוד מאיר אור מילואה. אמנם מאיר בערך מה שהמל' מנהגת פעמי' בדין פעמי' בקטרוג ובקנטוריא והאומו' מצרי' והכהני' שומרי' הבית ועושי' מלחמת' ומשמרותיה והם עשירי' עושר רב כל אלו הענייני' הנהג' המל' מחייבת והיסוד מאיר כאור הנהגת' באמת שלא יצדק בו נהר דנגיד ונפיק ולא פסק. אמנם אין הנהר יבש מכל וכל. הג' היא בחי' השפע הנשפע בזמן שהי' משכן ולא מקדש דהיינו מימי מרע"ה ועד ימי שלמה שהיו מאירי' ישראל באור גדול אבל אין הייחוד שלם שהי' הנהר מגיר את שפעו. אמנם לפעמי' יטרד ויחסר ולזה הי' רעב בימי דוד וכן בימי שפוט השופטי' ויהי רעב צרות היו מגיעות אליהם רעב בימי אברהם רעב בימי יצחק רעב בימי יעקב אפי' שיוסף משביר לכל עם הארץ עכ"ז אין הנהר מגיר שפעו כראוי ואם באנו לדון ולשקול במאזני צדק מה בין בחי' ב' לג' רחוק מאד שיוכל השכל לשופטו. אמנם יהי' המשל או כאור הירח שהוא מעט בתחלת חידוש' של לבנ' או שהוא מעט בסוף החדש בגרעונה של לבנ' שבלי ספק יותר טוב הוא מעט האור המקוה מילוי הלבנ' מהמעט המקו' חסרונה ומה גם אחר שחשך הבית א' מכל וכל ונחרב ולזה הלבנ' סי' גדול לאור היסוד שהרי אין הלבנ' מתחדש' אלא מאור היסוד ואין אור ביסוד אלא בסבת הלבנ' ולזה בלי ספק שנחרב בבית א' ממה שהי' קודם אותם הבנייני' כלל. ולזה יהי' הבחי' הזאת הג' ב' שהם כמה הא' קודם היות לישראל משכן ולא גלות דהיינו זמן האבות והשבטי'. הב' המשכן ועכ"ז נחשבהו לא' כמו שנחשוב כל זמן בית א' לא' עם היות שהיו י"ד מלכי' לבנ' מתמעטת והולכת. ובית ב' לא' מן הטעם הזה בעצמו ועל הבחי' הזאת הב' אמר ואני בתוך הגול' המל'. ואין הלבנ' מאיר' על לסיבת נ"הר כבר ירצ' שהיסוד מאיר מכבר מקוד' ועתה כבר נפסק. אמנם ההפסק הזה נק' נהר יחרב שאינו יבש אלא חרב שאין מימיו נגרי'. אמנם לח אבל כשנחרב בב' נאמר אזלו מים מני ים ונהר יחרב ויבש ופי' יחרב בבית א' ויבש בבית ב' שאז נתייבש השפע מכל וכל. והרי זו בחי' ד' אל הנהר בשפעו. וחסרו כל הטובות אפי' אותם הבחי' שהיו אל האבות נעדר ונסתם מכל וכל:

פרק כב הנה אלו היסוד לא הי' בו אלא הבחי' הנז' שהם העדר השפע הטוב נחמנו אבל יש עוד רעה חולה נוסף על זה והוא שבזולת שהוא נוסף הרחמי' עוד ישפיע דיני' נשמרים לחיצונים ומטעם זה יש ביסוד ב' צנורות ומבשרי אחזה אלוה הצנור הא' לובן החסדים העליונים תכלית החסד עד שהוא עולה ונכלל עד הסתר בסוד החסדים העליונים שטיפת הזרע הנשפע באותו הייחוד עולה בסוד הלובן העליון ומשם נשפע ולזה היסוד חסד מכלל החסדים וכשהוא מתעלה מעורר החסדים העליונים ומגיר השפע