אילימה רצה

והזכר שם יה"וה כעין אור בתוך עששית כדפי' בספ"ר בשער הגווני'. ועתה בזה נבין היאך הבשר בחי' נקבה לכל הקומה מכסה לכל הקומה (מכסה) והפעולות יוצאות מבחי' בשר לא מבחי' עצם ובאמת העצמות הם הפעולות הכל שהם תוך הבשר ועתה בזה אל יפלא בעינך שהאיברי' הפנימיי' שמהם התעוררות הדיני' כבד מרה טחול וכיוצא שהם הגווני' יהיו מבשר שהרי אין גווני' בזכר אלא לובן רוח החיים בתוכם והפעולות והגוונים מהמל'. והיינו סוד בחי' בזכר מסוד הדעת כדפי' ורוח החיים מצד הדעת מבחי' נקב' בזולת הבחי' שפי'. ועתה לא באתי לענין זה לא להשכיל מה שנמשך מזה עיקר המזון המתחלק אינו לעצמות אלא לבשר והטעם שהעצמות הם מהזכר אחר שעמדו על שיעור מדתם הם מתקיימות בחסד עליון אמנם הבשר הוא עיקר הדם ועיקר המתפרנס כענין שפי' בסוד הדעת שעניינם והבדילה הפרוכת שאלו הם בסוד הזכר מלמעל' ואלו בסור נקבה למט' כך הם ממש סוד האיברי' כי סוד עצמות מצד הבשר אין עיקרם מן התעוררות תחתון. אמנם הבשר תמיד קיומו על ידי ההתעוררות תחתון זה הכלל המל' היא עיקר השתתפות התחתון הספי' אל התחתוני' ומעשיהם ולזה היא עיקר הצריכה אל ההתעוררות התחתון ובזמן הגדול בבטן האם אלו ואלו מתפרנסי' דרך השריר בחסד עליון כדפי':

פרק כג ידעתי כי יפול עליך לבך בשמעך מה שפי' בפ' הקודם סוד הבשר ותאמר היאך אפשר ענין זה שעד עתה חשבנו שיעור קומה עליונ' ובסוד הבשר שפי' ירד המציאות אל המל' דע כי במה שפי' באידרא ובפטירת ר"ש השתלשלות הפעולות עד עולם הנפרדים והתלות התחתונים בספי' העליונות וכאשר נשער גבורות או פעולות בספי' העליונות לא נשער כפי מציאותם בספי' עצמן שח"ו שיוכל לשער שם דיני' וכיוצא והרי דרך כלל כל הספי' העליונות הם אור בעששית כדפי' לעיל. א"כ היאך נשער הפעולות הגבורות והקשות שיחס ר"ש במצחא וחוטמא ועיינין. אמנם הענין בהחשב הפעולה ממקום התעוררות' עד מקום קיומ' ענין א' ומציאות א' כאלו תאמר יתעוררו הגבורות מהספי' העליונות ויתקיימו למט' נייחס הענין במקור הספי' במציאות ונאמר מהכא תליין כמה אלף מארי דיבבא ויללה וכיוצא בעיינין וכן בכל הפעולות ובזה תבין סור שער שבאדם אפי' שיהי' חלק כי סוד שער בגוף הם כחות הפעולות המתפשטות מאצילות'. אל סוד קיומם אפילו בעולם היציר' וכל שער ושער יורה כח מלאך יונק ממציאות עליון ולזה אסור לארם לגלחם מפני שהם תי' נקב' שהיא מתגלחת מאותם הכחות מפני שהם בה חיצוני' אמנם בזכר אסור משום לא ילבש גבר שמלת אשה אם הוא מגלחם מורה שירד אל מציאות קיום הפעולות בחיצוני' ולכך הוא מגלחם שהם טמאים ומוריד הזכר אל סוד נקבה לזה נאמר לא ילבש גבר שמלת אשה שסוד שמלת אשה תרד עד היותה שמלה מגוללה בדמי' לשריפת הדינים ומאכולת אשם. אמנם האיש אינו משתמש באותם הכחות אלא עד היציר' שהיא בקדושה ושמלת הזכר הוא סוד שמלתו לעורו שמשתמש בטלית לבנה סור עור הוא סוד הכסא בענין שנכלל באדם שיעור קומ' הוצאת הפעולות מרמ"ח איברים לבשר מל' לעור כסא לשער יצירה. ועוד הנקבה אסור למשמוש ידים בעת נדתה מפני שהיא נדה שמל' מגוללה בדמים וכשאנו משערים הפעולות אנו משערים בסוד מציאותם והתפשטות' עד למט' והיינו סוד הזכ"ון פועלת בעשי' לעצמ' ועתה בזה יצדקו דברי ר"ש בהשתלשלות הפעולות עד הנפרדים. ואם לא תשער הפעולות מה תשער הספי' בעצמן הרי מהותם נעלם וכל שיעור קומ' אינו אלא שיעור פעולה ושיעור הפעולה היא הספי' הפועלת אלינו והיא היא שיעור הקומ' המשוערת:

פרק כד יש לי עוד בזה לומר שהחושים העליוני' הם ב' חוש הראות בעינים כדפי' חוש השמע באזנים חוש הריח בחוטם חוש הטעם בחיך חוש המישוש הוא המישוש בבשר וכשתשכי' כלם הם בבשר שאין העצמות אל החושים אלא כעין מעמידי האיברים והיינו סוד רוח החיים הפנימי המשמש באלו החושי' אמנם הג' חושים הם נכבדי' אינם צריכים להתקרב אל התחתוני' מאד דהיינו השמע הראות הריח אמנם הריח כבר מתקרב יותר והטעם והמישוש הם בעצם התקרבות אל מעשה התחתוני' וכולם צורך אל התחתוני' להשגיח בפעולותיהם דהיינו השכינ' שהיא פועלת בתחתוני' והיא שוכנת עליהם כאומ' השוכן אתם ולכך היא פועלת כל הפעולות והראי' והשמיע' מרחוק אמנם הריח והטעם כדי להנות ממעשה התחתוני' גוף כל המעשה בעצמו ולבדוק והמישוש השכינ' עמהם ממש שהיא ממשמשת בהם ושוכנת בתוכם ועכ"ז זה ע"י הזכר רוח החיים והכל בסוד הקומ' העליונ' ובתי' פי' שמנה חושים ד' לזכר שם יהוה וד' לנקב' שם אד"ני כזה:

פרק כה בזוהר פי' פ' תרומה סי' ה' שהם י"ג איברי' נגלים בסוד הקומ' העליונ' והם בסוד י"ב ונקוד' אמצעי' כיצד ג' בכל זרוע וג' בכל שוק