אילימה רצ

התחתון העולה למעל' מצד התחתוני' שהוא זן ומפרנס ונודע שמים עליוני' מלמעל' למטה ומי' תחתוני' ממטה למעל' ולכך הלב נובע חיות לכל האיברי' והכבד נובע מזון לכל הנמצאים כאשר נבאר והפרוכת רקיע מבדיל בין מים למים והיינו מצד היסוד והיינו הטרפש והוא אדום לבן ממוזג בחסד ודין ולזה הרקיע הזה אינו בחי' א' אמנם בחי' על בחי' מצד מעלה ומצד מטה ועכ"ז המעש' התחתון מושגח מלמעל' ואח"כ מתחלק מלמט' לכך יתעלה המעש' למעל' אל סוד החיך ואחר שיהי' נדון מלמעל' ירד אל הכבד ויהי' בסוד הכבד בישול' למטעמים כאשר נבאר ולזה יהי' סוד הושט שם בתוך הפרוכת ויוצא מן הפרוכת לחוץ לקדש מפני שבקדש הקדשים צריך שיהי' נדון וימשך אח"כ אל המקומות שממנו ישתלח לכל בחי' ובחי' כאשר נבאר ומטעם זה הוושט לפנים מן הפרוכת אמנם כל שאר כלים הם חוץ מן הפרוכת:

(פרק ו' וז' לא מצאתי בהעתק):

פרק ח באצטומכא הוא הכלי שבו עיכול המאכל וכבר פי' שענין האכילה יתייחס למעלה על ענין המעשים התחתונים העולים כאומ' בתיקוני' ועשה לי מטעמים מפקודין דעשה כאשר אהבתי ולא מפקודין דל"ת אשר שנאתי וכן בענין הקרבנות כדכתיב את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי. וכתיב לחם אלהי"ו מקדשי הקדשים כי את לחם אלהיך הוא מקריב וכתיב כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא וכתיב אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי. והנה סוד המעשים התחתונים אינם הגונים להתעלות למעלה לעורר השפע העליון להיותו מזון לספי' אם לא בהכנה וסוד הכנתו הוא ע"י הכחות העליונים שהוא עולה ונכנס דרך הפה. והטוחנות מבשלים ואח"כ החיך טועם המאכל ואחר שנדון שם ונראה לחיך טעמו בב"ד זה יורד אל האצטומכא בחי' המ"ל בסוד הדעת והרחמים והאצטומכא הזאת מעכלת ומבשלת המאכל ומתקנת להתחלק השפע דרך כל שיעור הקומה להיותה הכנה לקבל החיים העליונים ולזה הבחי' הזאת היא בחי' רחמים בחי' המל' למעלה. אמנם יש בה כח לעצור השפע הנז' ולתת חלק טוב לכבד וחלק הרע נשפע למטה להיותו חלק לחיצונים שהשפע בהיותו יורד ומתפשט מבחי' אל בחי' יתעבה הרע ממנו ויתפרד ויושפע למטה לחיצונים והיינו שיש בו חלק מתוק וחלק מר המר נשפע לחיצונים והמתוק לקדושים לכל שיעור הקומה וכך הוא סוד אצטומכא הוא המעי' העליון היא המל' אמנם בבחי' עליונה שהיא כעין הבינה:

פרק ט במעי הארוך הגדול. הנה אחר שירד המאכל מסוד ה' שבה מסוד הדעת כדפי' וכבר השפע נשפע עיקרו ויופיו לכבד לבשלו לצורך הקומה העליונה יורד ויש בו עדיין מיתוק קצת ונשפע רובו מר אל סוד ו"ק והבחי' הזאת ברחמיו מושך ומוריד השפע אפי' המר לפרנסת וקיום הכחות כולם אפי' החיצונים שהוא מרחם על מעשה ידיו ונותן לכל בריה ובריה שפע קיומ' אפי' לחיצונים כדי צרכם וקיומם והשפע מעצמו בהתפשטו יש בו בחי' לקיום כל הנמצאות ואפי' הקומ' יש שם סביב לסוד הבחי' הזאת כחות ובורות מתקיימות מתוך שפע המותר הזה שהוא יורד ונשפע עם היותו מתוק קצת שאין מרירות בו עד היותו יוצא לחוץ להתחלק לאותם המתפשטים למטה ודרך כלל אלו הם ו"ק בסוד הת"ת שבסוד הדעת וכמו שהגבורות תחלת' מהבינה כך שפע תחלתו מהאצטומכא ויתמצאו בו"ק כך ימצא שפעם בסוד הדעת בו"ק ויצא אל החלחולת:

פרק י בחלחולת המוציאה המותר לחוץ. דע כי האדם דרך האחוריים מוצא המותר לחוץ לחיצונים שהם מתפרנסים מן השפע העליון וסוד השפע העליון בהתפשט נעשה מותר כעין אור מים רקיע ומשם יצאו מים עכורים כדפי' בזוהר פ' תרומה כאשר נבאר בעין גדי בס"ד. והנה ממש ההילוך ההוא למזונם ושפעם והחלחולת הזאת היא בחי' ה' אחרונה היא הזנה ומפרנסת אותם ואוספת השפע ההוא בסוד בחי' הדעת האחרונה הזאת ונפתח' לאחור לזון ולפרנס החיצונים והיינו שמשם ירד לנוקבא דתהומא רבא ויש שם תאו' תערב לפרנסם ולזונם לקיומם לצורך העולם וזה הענין יהיה כל זמן שיש לעולם צורך בהם שהוא כל זמן שחטא אדה"ר בעולם. אמנם אחר שיתוקן העולם יהיה השפע והמזון זך ולא יושפע מותר לאחוריים מפני שהכל מתוק ואין מר נשפע ואותה פרצה שהיא משועבדת למזון החיצוני' יסתם והנה כאן בסוד ג' אלו שסודם ה"וה בסוד הדעת הוא מקום קיום הגבורות והדינים לצורך העולם והם אחוזים כדפי' והשיבו את האבן על פי הבאר למקומ' כאשר ארחיב בעין גדי בע"ה:

פרק יא ג' גבורות מתפשטות מן הבינה וכולם גבורות ודינים חזקים ומעין זה יהי' סוד התפשטות' מן הדעת. אמנם אלו שבדעת יהיו צורך פנימיות לטחון וקיום הקומה ומבחוץ אל הקומה הם לצורך ההנהגה אל התחתונים והנה מציאות הגבורות הם הגבורה בעצמה גוון אדום והדם והאדמומי' והדין