אילימה קמה

ומוחא ושערין ומצחא אלא בעיינין כך שרשי הנמצאות שהם בבחי' העליונו' שבכתר אינם מספיקות ומפיקות קיום הנמצאות אלא בבחי' זו ולזה ח"ו אם יצוייר סלוק ההשגחה אפי' רגע לא יתקיימו הנמצאות עם היות שהנמצאות מושרשות שם בתי' הנז' ולכך הושרשו בסוד העינים בפרטות מודה בסוד הגוונים כמעט ממש על הספי' המתאצלות במקומן מה שלא עשה כן בכל התי' כדפי' והנה כל החושים מצויים בראש דהיינו שמיע"ה ראי"ה ריח"א טעמ"א מישו"ש הם ה' השגחות יש בחי' מושגחות למטה מצד קו"ל דהיינו אודנין ויש מושגחים למטה מצד מעשה הטוב והיינו ריחא דעובדין טבין דהיינו חוטמא ויש ממעשה המצוה הנקרא מטעמים והיינו פומא עד חיך ויש ממתקדשים ומתדבקים והיינו משוש כל א' וא' כפי כח עבודתו להדבק ולהכלל באיברים העליונים ויש שאין בהם לא זה ולא זה והם בעין השגחתו העליונה שרואה כל וצופה כל וחוש זה נבחר מכל החושים שהוא כולל כל הנמצאות כולם בין שיש להם קול דתודה בין שאין להם קול בין שיש להם כח מע"ט בין שאין להם בין שיש להם מטעמים יפים מתעוררות בבישול חסידותם בין שאין להם בין שמתדבקים בין שמתרחקים הכל כוללם בחי' העין ולכך חוש הראות צופה ומביט למדתוק ולכך השגחת האבר הזה היא הכוללת וצריך שלא יחסר אפי' רגע. פרק יד ז' מעלות גדולות יש להשגחה זו שאין להשגחה תחתונה דהיינו עיינין בז"א הא' עינא פקיחא דהיינו כדפי' שאין בו כסות וגבינין כשאר עיינין דלתתא וזה מורה על תמידות ההשגחה לסבת צורך ההשגחה אל התחתונים כדפי'. הבי' עינא עילאה יש עינים על עינים ועינים על עינים ולמעלה מכולם עינא דא שלא יכונה בין המאציל לנאצלים שום בחי' עינים למעלה מזה והיינו עינא עילאה והיינו כדכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר דהיינו עינא היינו שומר ויש גבוה מעל גבוה אמנם עוד גבוהי' עליהם וכתיב וגבות' מליאות עינים כדפי' בתי' בב"ק ש' ועינא דא עילאה על כולא הוא כמו סיבת כל הסיבות השגחת כל ההשגחות הג' עינא קדישא הענין כי ההשגחות תחתונות כוללות חיצוני' ופנימי' קדושי' וטמאי' שכולם יזוי' ומושגחי' מהמקורות כיצד כיון שהדיני' מושרשי' בגווני עיינין דז"א בהכרח הדיני' מחייבי' מיד קיום החיצוני' מפני שהדייני' בעו מאני חנוותא דהיינו רצועה להלקות ושופר לשמת וכיוצא. אמנם עין זה הוא עין רחמי' אין החיצוני' מתקיימי' כלל מהשגחה זו והיינו עינא קדישא הד' עינא דאשגחותא הענין דעיינין דז"א וכ"ש דנוק' אינם ממוני' לבד על הראיה אלא ג"כ יש בהם פעולות אחרות והעד על זה כל מקום שנתנו חכמי' עיניה' או מיתה או עוני הרי שהם פועלי' הדין והי' ראוי לייחס אמיתי שלא יהי' בהם אלא מעשה ההשגחה והראות אמנם יש בה פעולות הדין ודנים ג"כ ולכך הסנהדרין נקרא עינים לזה עינא דא הוא עינא דאשגחותא באמתות אינו פונה לפעולה אחרת ח"ו שלא תחסר פעולת ההשגחה אלא תמיד משגיח ועדין בהשגחתו כדי צורך כל בריה ובריה משא"כ העינים התחתוני' שהרי פעמי' משגיחי' ונותני' מזון וצורך ופעמים כועסי' ועושו' דין נמצאו שהם אינם עיני ההשגחה תמיד כיון שמניחי' ההשגחה ופוני' אל פעולת הדין בזולת שפעמי' לא עושים לא הא ולא הא אלא מסלקי' ההשגחה ולא שייך בהו עיני אשגחותא כיון שאינם מתמידי' משא"כ עינא דא. הה' עינא דלא אדמיך ולא נאים הוא מקום העיני' בגובה הראש כי כפי היות המשגיח דן ומשגיח שאר כלי הגוף מיד גומרי' כפי צפיית העיני' וכך הוא עניין המדות העיני' צופי' ושאר המדות פועלי' והנה בהיות סילוק ההשגחה בגביני' וכסותא דעיינין בלי שינה שאר הכלי' יפעלו פעולת' כמשל שהאד' הסותם עיניו פועל בשאר איבריו אמנם כאשר סילוק ההשגחה יכונה בשם שינה יהי' ממש דומה לאדם הישן שמבטל כח האיברי' וכן הוא השינה העליונה כל הספירות מבטלת כח פעולת' סמוך לשינת העינים ולזה עם היות שאמרנו עינא פקיחא לא יספיק כי זה לא יורה אלא על סילוק ההשגחה כדרך סתימת העינים אמנם לפעמים אפי' בלא סתימא כלל יהי' הסילוק בשינה ויהי' חוזק הדין יותר מסילוק ע"י כסותא וגביני' לזה אמר נוסף על היותו עינא פקיחא לא אדמך ולא נאים דהיינו שאין סיבה גדולה וקטנה כדפי' לעיל בפ' גורם לסילוק ההשגחה כלל מה שאין כך בעין התחתון שיש שינה ותנומה, הו' עינא דהוא נטירא דכולא זו מעלה נפלאה על הכל דהיינו שמירה והכוונה שמירה מן המזיקין והענין שמעשה התחתונים יזיק ויפגום ודאי בעליונים כאומר, כי עתה הזני' אפרים חטא ישראל צור ילדך תשי וכתיב שחת לו וכו' דהיינו שהספי' נפגמות ממעשה התחתונים כאשר יתבאר בעין אדם בע"ה ושמירת ישראל דלעילא מן המזיקין הללו הוא עין זה שמיד שמשגיחים הספי' בו מיד מתתקנות ומתרחצות ממעשה התחתונים כדפי' בגוונים בפ' ט' ולזה נקרא נטורא דכולא אין צריך לומר הנשמות שסולח לעונם ושומרם בתשובתם ממזיקין הנשמו'