אילימה קכא

הנר וקצה הא' קשור בעין וכל החוטי' א' בנר ומתפזרין לעין לכך הכתר א' מיוחד מצד עצמו והספי' י' וכלולו' כלל גדול מצד עצמן ומסתכלין תמיד בכתר לא יובדלו ולא ירוחקו ממקום קשרם וחייתם כלל ולזה מחמת התעלו' הכתר ירוחקו מהספי' הרחק גדול והספי' ממקום הרחק' יתקשרו בו והא כיצד שיהיו חוטים אלו שהם התי' מתמצעין בין הכתר ובין ט' ספי' ולזה בתי' התקוע בכתר כולם יחד אחדות גמורה ובחי' המתפזרים לט' ספי' ושאר תי' הם תי' מתבחני' לתיקו' רבים כדפי' וכח"ב שבכתר ועצם הכתר הם המיוחדות שהרי מג"ר אפי' מהספי' בעצמן חשובו' כא' כ"ש בכתר שכלם אחדו' גמור' אמנם הסתכלו' וצפי' הספי' בבחי' אחרונה שבכתר דהיינו סוף בינתו ובבחי' זו יסתעף מחוץ לכתר אותם הבחי' האמצעיו' בינו ובין ט' הספי' והיינו כנר עצמות' א' ואין חוטים והחוטי' אמצעי' בין הנר ועין אינם מהנר ולא מהעין אמנם הם מהנר יוצאים אל העין והנה הכתר מצד עצמותו אין לו תי' ולא יוכל לייחסו בשם המורה על הבדל הפעולות אמנם מצד קשרו בספי' יתייחסו לו הפעולות ויקראו בשם אל התי' ויתייחס בשם כנודע ועיקר השם הוא אלו התי' והתי' הם השפעות ואורות קבועו' מתנוצצות תמיד לא יתבטלו אפילו נקודה. ונתלמד עוד מדבריו ונאמר הנה הנשמה בגוף תפעול בכל כחות הנפשיות ופעולת כל האיברים והרי הנשמה היא א' ופעולת האיברים וכחו' הנפשיות רבות והנשמה תפעול בכולם הרי בלי ספק הנשמה תתנונץ לכל אותם הכוחות והפעולות ובאמת אין פעולות וניצוצות בנשמה אלא מצד הפעולות וכאשר הפעולות יתפעלו מהנשמה הנשמה תתנוצץ לאות' הניצוצות וה"ה והטעם ממש לענינים אלו שהרי הכתר בחי' נשמ' לספי' לבוש לא"ס שא"ס הוא מתפשט אל הספי' ואינו מתנוצץ ח"ו ולא מתבחן לבחי' הפעולות והספי' שהרי אין בו לא בחי' ולא ניצוצות ולא פעולות אמנם הכתר מתנוצץ ומתבחן לבחי' לא מצד עצמו אלא מצד הספי' ולכך נאמר א"ס מתלבש בתוך הכתר והכתר נשמה לספי' ותתבחן הנשמה הזאת לבחי' הפעולות הם הם תי' הכתר וכשאתה בא לייחס פעולות הספי' אל הכתר לא תמצא שיש בו פעולות כלל והיינו יחוד תי' שלא יתפזרו לפעולות שונות כלל כדפי' ועם היות שאנו אומרים תיקונים בכתר נשמה לספי' וא"ס נשמה בכתר אינו על דרך הדקדוק שהרי הם ג' ראשי ההנהג' נשמה בתוך נשמה ונשמה בתוך נשמה סוד א"ס תוך כתר שבכתר וכתר שבכתר תוך חכמה שבכתר ואח"כ בבי' יתנוצצו הניצוצות לספי' וענין ג' ראשים פי' בעי"ן כ"ל תמר ב' פ' ולקמן תמר ו' פ'. ואולם בטעם התי' והתנוצצות הכתר הוא הנרצה בפ' זה והקודם ושאר הענין נתבאר במקומו כל א' וא' כראוי לו:

פרק יד לפי הנדרש למעלה שהסתכלות הספי' בכתר וצפיית' חייבו התיקו' ונודע שהספי' אינם יותר מי' כלל ועיקר עם היות שהכתר נפלא ונשגב לקורבתו אל מקורו עכ"ז הם י' נאצלים כח"ב חג"ת נהי"ם אך כאשר יתנוצץ הכתר אל ניצוצות ושרשי' לא יתנוצץ ולא יתתקן אלא אל ט' תי' א"כ לפ"ז הוא מכוון שתחלה התי' מן החכמה מוחא דהיינו השם שהרי הכתר אינו נקרא בשם אלא ע"י אלו התי' כדפי'. אמנם מצד שהכתר נכלל בספירות התחתונות בבחי' הדעת כדפי' א"כ גם הכתר יתנוצץ להתפשט למטה אמנם יתנוצץ מבחי' ו"ק שבו דהיינו סוד הדעת ומטעם זה תחלת כל בחי' כל תי' הכתר הוא השער המכסה על הכל דהיינו בחי' הדעת א"כ יהי' הענין ט' מאורות לבד מבחי' שהכתר אינו מתנוצץ ויהי' הכתר ג"כ מתנוצץ מבחי' הדעת והיינו ו"ק מתנוצצים ואין ו"ק בכתר עצמו אלא מצד החכמה לכך יתנוצץ הכתר מבחי' ו"ק שבחכמה ועולים מציאות' שבחכמה למעלה בכתר ויתפשטו למטה והיינו סוד השיער ווין נובעין מהמח וחופי' על גולגלת' כאשר נבאר בע"ה. אמנם דרך כלל מה שיתנוצצו התיקוני' מהכתר הם ט' לט"ס כדפי'. אמנם מה שהתי' רבים יהי' לפי ריבוי בחי' הספי' שהרי אין כל ספי' וספי' עצם א' עד שלא יתוקן בכתר אלא עצם א' אמנם יש בכל ספי' וספי' כמה וכמה פעולות ולכך כאשר יתנוצץ וישתרש בכתר יתנוצץ התי' בכמה מציאיות שרשים לכל אות' הפעולות ולכל אות' המציאיות שבספי'. עוד יוסיף שאין הספי' נכללת בכחות רבות במציאותם במציאות השרש אשר בכתר והטעם לזה כי הכתר בלתי בעל תכלית ושרשי הספי' בו כחם באין תכלית ואין סוף לכך שיעורם כשיעור הנמדד הרמוז בפ' תמרי ב' ג' ד' וכאשר יתפשטו למטה יתצמצמו עד הגיע מציאות' כחם ופעולת' אל רמז שיעור קומ' הספי' ממש. והנה ידוע הענין אל המראה האוספ' המתראים בתוכ' והיא משופעת אל נקודת מרכז שמראה הדברים הנראים יותר גדולים ממה שה' כמה פעמים הנראה לחוץ ולכך הכתר אוסף הספי' אליו ומגדלם ומראה אותם כפי גדלם במציאותו לא כפי מציאות' למטה ועם היות שהמשלים אלו יחייבו קדימ' הספי' אל השתרש' בכתר אין הענין כך אלא בתחלה יתוקן הכתר ואח"כ יהי' אצי' הספי'