אגרת שמואל על רות ד:ו

פן אשחית נחלתי כתב הה"ר יצחק עארמא שאמר לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי שהרי אני נוטל דמי המקח מנכסי בני ולא להם יהיה הזרע כי אם לבני השניים אשר תלד האשה הנגאלה ואם תאמר יחלקוה הבנים ביניהם הרי תשחת הנחלה הזאת אשר אני נוחל לכן גאל לך אתר את גאולתי מן הנכסים שתוכל לעשות עמה הישר והטוב כיון שאין לך כנים אחרים עכ"ל. ורז"ל אמרו אלם היה מדברי תורה אמר הראשונים לא מתו אלא ע"י שנטלו אותה ואני הולך ליטלה חס לי ליטלה לית אנא מערבב זרעותי איני מערב פסולת בבני ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית ע"כ:

וכתב הר"ש הלוי אמר שני דברים אחד שהראשונים מתו בעון זה ב' פיסול הזרע והוא כפל הכתוב לא אוכל פעמים עכ"ל:

ועל דברי המאמר קשה לי איך אמר ולא היה יודע שכבר נתחדשה ההלכה שהרי בפני הסנהדרין היה עומד וכיון שבפניהם היה בועז אומר לו שיקנה את רות והם שותקים מכלל שכול' הסכימו בהלכה זו דעמוני ולא עמונית ואם הוא היה אלם מדברי תורה הרי יראה לאותם שלא היו אלמים שהתירוה ועוד היאך אמר לו לבועז גאל אתה וכי בועז לא היה ישראל ויהודי כשר כמוהו ואם הוא חשב שהיא היתה אסורה איך היה אומר לבועז שיקחנה אבל הכוונה כי הוא בוודאי שהיה אלם מדברי תורה וחשב אולי הראשונים מתו בעון זה שהיא אסורה לבוא בקהל וגם אם נאמר שאם הראשונים מתו בסיבתה היינו לפי שבימיהם לא ידעו הם שנתחדשה ההלכה והא מיהא לאיסורא נתכוונו אבל עתה שהיו מתירים אותה לי לא היה פחד פן ימות גם הוא כאחיו כי בהיתר היה נושא אותה עם כל זה אמר איני מערב פסולת בבני כי חשב שמעשה רב כזה אין ראוי שיעשה ע"י מעשה שיהיה בהדיוט עם הארץ רק כדי שכל העם ישמעו ולמדו צריך שיעשה ע"י גדולי ישראל וחכמיהם ואז יתפרסם ההלכה בכל ישראל בראותם לגדול שבישראל נושא מואבית וכמ"ש ז"ל בענין חילול שבת על פיקוח נפש והוא חולה שיש בו סכנה שמחללין עליו את השבת ע"י גדולי ישראל וחכמיהם לכן אמר הגואל עם הארץ אין ראוי שחדוש הלכה זו יתחדש על ידי כי אני מפחד שכיון שאני מוחזק בעם הארץ הריני פוגם פגם בזרעי והרוצה להרחיב פה ולשון עלי לתת פגם בזרעי יוכל לתת אבל כאשר יתחדש הלכה זו ע"י אחד מגדולי ישראל בוודאי יכירו וידעו כל באי עולם שהיא מותרת כיון שאדם גדול נשא מואביות ועל כן אמר בעל המאמר ולא היה יודע שכבר נתחדשה הלכה כלומר הוא חשב שעתה כעת היתה הלכה מתחדשת ברות אבל לא היה כן רק כבר מקדמת דלא נתחדשה ההלכה דעמוני ולא עמונית ולא על ידו היתה מתחדשת:

והר"ש הלוי כתב עוד בכוונת הכתוב שאמר הגואל לבועז כי הנה הוא ירא וחרד כאונן פן ישחית את נחלתו נחלת ר' כנים הנגזרים לו מן השמים כי לא לו יהיה הזרע כי אם יקח את רות יהיו הבנים למחלון ובזה נחלתו משחתת ויתן לאחרים חילו עכ"ל:

ורב אחרון כתב חלקות השדה יתכן שהשאיר אלימלך בבי' לחם חלקה אחת ולא נכנס בה אדם מעולם גם נעמי לא היתה יכונה לעבדה ולשמרה ולזה אמר הגואל חלקת השדה וגומר ואיני אומר זה לפי שאני רוצה אותה אלא כי לכבודך אני חש ואמרתי שלא לעשות מעשי בסתר ובחשאי זולת ידיעתך כי אמרתי לגלות אזניך שתקנה:

נגד היושבים יתכן שכשראו עם הארץ ואסיפות הזקנים נאספו עליהם קהל רב:

ואם לא יגאל חז"ל דרשו אם תגאל גאל גואל אמר לב"ד ואם לא יגאל הגידה לי ב"ד ולי נרא' דלענין הטובה שהוא אם תגאל דבר לנוכח אך לענין הרע שהוא ואם לא יגאל לא דבר לנוכח וזה דרך מוסר:

ואדעה כלומר אדע אם הן אם נחו לפי שזולתך אין גואל אחר קודם ואנוכי אחריך ואם לא תגאל אתה אגאל אני:

והנה בועז לא הזכיר לו בתחילה ענין האשה לפי שנסתפק אולי ימאן בשדה אפילו שיהיה לבדו ולא יחוייב להזכיר שם האשה בדבר זה וזה כי אינו כבוד לה אמנם אחר ראה בועז שאמר אנוכי אגאל הוכרח לומר לו סוד הדבר ואמר ביום קנותך וגו' אשת המת קנית כי לא לסיבה מכרחת בהכרח רק מדרך הישר והטוב כדי לקיים שם המת ואמר הגואל לא אוכל לגאול ולא כדי שלא להקים שם המת חלילה כי בזה הייתי חפץ ולא גם לאיזה סיבה נמצאת באשת המת זולתי לסיבה שלא אשחית את נחלתי והוא כי יש לי אשה ובנים ומה לי לקחת עוד אשה להוליד בנים ואע"ג דאפשר דאשתי והיא נחלתי היתה חפצה בדבר עכ"ז זה מסופק מאוד ואפשר שרמז שאולי יביאני המחלוקות אל גדר יוכרח לעשות איזה הפסד בנחלה הראשה וז"ש פן אשחית כלומר פן בעשות זה אפשר שאהיה מוכרח להשחית את נחלתי הקודמת:

עוד גם זאת אני אומר לך שתגאל אתה גאולת השדה כי גם אמרתי אנוכי אגאל בעוד שלא היתה אשת המת מתחברת עם השדה הנה כפי האמת עתה אני אומר שאפילו גאולת השדה אינו יכול לגאול וזה כדי שלא תאמר בלבבך שתמיד עיני יהיו על שדך ולא עזבתיו אלא בשביל המת אך השדה חמדתיו לכן הנני אומר לך כי אפילו השדה לא אוכל לגאול ולכן גאל בסבר פנים יפות ובלב טוב עכ"ל:

ומורי זלה"ה כתב בענין גאולה זו קשה שאם כבר מכרה נעמי השדה לאחר היאך שייך ביה גאולה שהרי בתוך שתי שנים קיימי כי מיום בואה משדי מואב עד העת ההיא לא עברו אלא כשלשה חדשים מעלה מטה ואיך יהיה אפשר שיגאל הקרוב את השדה כיון דאיכא איסורא לגאול בתוך שתי שנים וכדאמרינין בערכין על כן מסברא אני אומר דלא קפיד קרא לאסור לגאול פחות משתי שנים אלא כשמכר בעל השדה בעצמו את שדה אחוזתו דאלים מכירתו ויעמוד ביד הלוקח שתי שנים האמנם כאשר תהיה שלא מדעת הבעלי' או שלא בפניהם וכגון דמכרו ב"ד לפריעות בעל חוב או לכתובות אשה ומזונותיה לא אלים כולי האי וריעא כח הלוקח ויש כח לגאול בתוך השתי שנים וסברא זו קרובה אצלי לענין הדין ובהכי סליק לן שפיר ענין גאולה זו דנעמי שחלקת השדה לא יבצר מא' משתים או שמכרה ע"י ב"ד או ע"י עצמ' למזונות או לכתובה ומכירה כזו רעועה הוא ואפילו בתוך הב' שנים יכולין לגאול ובפרט אם מכרה ע"י עצמה שאינה יכולה למכור לכתחילה וידוקדק אומרו מכרה נעמי ואינו רחוק עכ"ל:

חלקת השדה מצאתי כתוב ז"ל אחשוב כי השד' הוא חלק נחשון בן עמינדב וירשוהו אלימלך ופלוני אלמוני ושלמון אבי בועז ואבי נעמי וחלק אלימלך הוא הנמכר ואפשר שגם חלק אבי נעמי ירשה נעמי כי לא היה לו בן אחר והיה לאלימלך שהכניסתו לו נעמי ואמר מכרה נעמי שהוא העיקר ורות טפלה לה ואפשר כי היה משועבד לכתובות שתיהן ומה שהזכיר בכאן השבה משדי מואב לא ידעתי הסיבה אם לא שנותן טעם למכירת' בכאן מצד ענייה כי מפורסם היה פ"כ: