אגרת שמואל על רות ד:יז

ותקראנה לו השכנות שם לאמר כלומר שיאמר השם ויובן ממנו שיולד בן לנעמי ולכן קראוהו עובד שהכוונה עובד אלהים וזה מורה היות בן נעמי שנקראת כן על שהיתה צדקת ונעימה במעשיה ואמר היא אבי ישי ודוד ולא שהוא זכה להיות לו ישי וישי זכה להיות לו דוד אלא עובד זכה לשתיהם לישי ולדוד וזהו הוא אבי ישי ואבי דוד:

ורב אחרון ז"ל כתוב כי להיות שלא היה לו אב ואמו מרוב צערה לא שתה לבה הוכרחו השכנות לקרוא לו שם ועל שם הענין קראו לו את השם והוא כי הן אמרו יולד בן לנעמי כי זה הבן לה הוא להשיב נפשה לכלכלה ולעבוד עבודתה ולכן קראוהו עובד את זקנתו הוא אבי ישי וגומר הן הנה דברי כותב הסיפור כלומר זהו תכלית כל הסיפור עכ"ל:

ואפשר עוד לומר כי שני שמות נקראו לו אחד מקרה ואחד עצמי כי בתחילה כאשר שתה אותו בחיקה ותהי לו לאומנת או באותם השתי הראשונים קראו לו השכנות שם והוא שם מושאל לא שיהיה שמו העצמי וז"ש ותקראנה לו השכנות שם לאמר אותו לפי שעה יולד בן לנעמי ותהי שמו בפי השכנות בן לנעמי וכשהיו קוראות אותו כך היו קוראים אותו בן לנעמי אבל אחר שגדל ולא היה צריך לאומנת אז ותקראנה שמו עובד ולכן אמר בכאן שמו ולעיל אמר שם כי הראשון לא היה שמו המיוחד לו אלא בדרך מקרה אמנם אח"כ קראו לו שמו המיוחד לו ולכן נקט שמו בכנוי כי הוא היה שמו המיוחד לו אח"כ מצאתי קרוב לדברי בהר"מ אלמושנינו ז"ל:

והרב מורי ז"ל כתב המסתבר כי בהיות רות גם נעמי עצובות רוח ושמחתן בלתי שלימה מסיבות מיתות בועז בלילה הראשונה כאמור ועתה נתחדשה תוגתן בראותן הבן הנולד שלא זכה בועז לראות לידתו ולשמוח בו בהיותו שכול משלושים בנים והנה הוא יתום משעת לידה אשר בלי ספק אין צער גדול מזה בעת ההוא ולכן גם שניהם לא שתו לב לקרוא לו שם מגודל יגונם לסבה הנזכר כי נעדר מי שהי' ראוי לו לשום לו שם כמנהג ולכן הוכרחו השכנות לקרוא לו שם:

או ירצה שקריאת השכנות שם לבן הזה לא האם ולא נעמי היה בשביל שיצא הקול באמירה דלא פסיק שיולד בן לנעמי ולפיכך רות לא קראה שם שנעמי היתה קודמת כיון שקול המון נשמע שיולד בן לנעמי ועוד כי חשבה רות תהיה לבה נקפה שבכונה היתה קוראה היא שם להבריח מנעמי ולהפסיק הקול שיולד בן לנעמי ונעמי גם היא לא היתה קוראה שם באומרה שרות קודמת שהוא בנה באמת ומהקפדת שתיהן זו בשביל זו היה נשאר הבן מבלי שם עד שבאו השכנות וקראי לו שם וטעם לאמר לפי זה בשביל שהיו אומרים יולד בן לנעמי.