אבן עזרא על משלי י

משלי שלמה בן חכם ישמח אב - בעבור שהוא יכיר חכמתו.

תוגת אמו - כי הכסיל עומד תמיד בבית והאם דואגת בשבילו, או בעבור שהזכיר האב הזכיר האם.

לא ירעיב - בעת הרעב.

והות הרשע יהדוף - השם מן: הוה להם.

ראש - יהיה מי שיעשה כף מאזנים לרמות והמתחרצים וטורחים ואינם מרמים ידם תעשירם. פרוש אחר:

כף רמיה - עושה לאיש רש:

בן מביש - שיתן לאביו בושה, בעבור שהוא עצל.

ברכות - יביא השם לראש צדיק.

פרוש אחר: ברכות לראש צדיק - בחיים.

וזכר צדיק לברכה - לאחר מותו.

יכסה - יסתיר החמס שלא יפרידהו ממנו, כמו: יכחידנה תחת לשונו. והטעם: יעלימו הרעה. וכן: פי רשע יבלע און:

זכר צדיק - יזכרהו השם בעבור ברכתו שתבואהו, כענין: ה' זכרנו יברך. והטעם: יזכרהו ויברכהו:

ירקב - יהיה נשכח כעץ רקבון, שלא יצלח.

חכם לב - שהחכמה בלבו.

יקח מצות - שילמדוהו אחרים.

ואויל שפתים - שתדברנה שפתיו אולת.

ילבט - פירוש יכשל.

ילך בטח - שאיננו מפחד מצרה.

ומעקש דרכיו - הטובים יודע הוא נודע לאחרים, שהוא מעקש דרכיו בנפלו ברעות, והעד ילך בטח.

פרוש אחר: יודע - ישבר מן: וידוע חולי.

קורץ - לעשות רע.

יתן עצבת - עצבון לנפשו ואמר: קורץ, שמתיירא לעשות בגלוי והוא ענין רמיזה.

פרוש אחר: קורץ - לועג.

יתן עצבת - לחברו יחר לו אם יראה כי ילעג לו ואחד ירצה לומר, כי לא עשה ללעג וילבטו שפתיו.

מקור - כמקור חיים שיחיה מי שילמד מוסר מפיהו, או פיהו הוא המקום שיקירו לו, משם החיים בלמדו מוסריו.

יכסה חמס - יסתירהו ולא ילמד מוסר.

שנאה - היא סבה לעורר המדינים, והאהבה היא תכסה על הפשעים, והעלמת דבר הוא הכסה שלא יודע, והענין, איש שנאה ואיש אהבה.

תמצא חכמה - למבקשיה.

ושבט - בעבור שאינו רוצה ללמוד הדעת, צריך להכותו בשבט.

יצפנו - בלבם הדעת שלא ישכחוה, כענין בלבי צפנתי:

ופי אויל - סבב לו.

מחתה - שהיתה קרובה אליו בגלל אולתו והענין, שיחתוהו אחרים.

הון - ממון העשיר הוא כקרית עוז שיצילהו לרגעים מצרתו, אע"פ שאינו חכם ודלים שהם חסרי לב, רישם יחת אותה.

פעולת צדיק - מעשיו בשביל שישיג אורחות חיים.

תבואת רשע - הוא פרי מחשבותיו, שיחשוב לעשות חטאת.

אורח - למצא חיים הוא שמירת המוסר.

ועוזב התוכחת - הוא מתעה אחרים.

פרוש אחר: שומר מוסר ועוזב תוכחת מתעה - שיוכיחוהו לתעות ג"כ אורח חיים ופירוש טוב מאד.

מכסה ברוב - שניהם דבקים. מכסה השנאה ומסתירה בקרבו, שפתיו דוברות שקר על השווי בעבור.

רוב דברים - שידבר מוציא להנצל לשנוא מן הדבה.

לא יחדל פשע - הרבה, כלומר אינו יכול להשיב מה שידבר ולהחדילו ותנצלהו לפניו.

וחושך שפתיו - מדברי דבה - הוא משכיל, כנגד הוא כסיל.

כסף - ככסף שמדבר דברים נבחרים נחשבות ככסף צרוף ונבחר.

כמעט - למוד מהם מעט.

פרוש אחר: לב - ענינו דעת, פירוש דעתם כמעט הוא נבחר הפך לשון צדיק.

ירעו - מלשון מרעה, כלומר ילמדו רוב בני אדם.

וחסר לב - כנגד צדיק.

ואוילים – כנגד רבים, כלומר ואוילים בעבור איש חסר לב שיתעם.

ימותו - טרם עת כלח.

ברכת ה' - שיתן לצדיק היא תתן לו עושר.

ולא יוסיף - השם עצבון לצדיק עצב עם הברכה, והפך זה בעצבון תאכלנה והברכה להוסיף טוב, והמארה חסרון.

כשחוק, זמה - היא מחשבת הרעות. פירוש כשחוק - שהוא נקל לכסיל לעשותו כן, מעשה הזמה נקל בעיניו.

והחכמה לאיש - מבין כי היא תשמרנו מעשות זמה, על כן חפץ בה. פרוש אחר: כחכמה לאיש תבונה, כן ישיש הכסיל לעשות זמה.

ותאות צדיקים - להשמיד הרשעים.

יתן - השם והעד הפסוק הבא אחריו.

כעבור סופה - מהרה, כן יעבור רשע פתאום ואיננו, צדיק חזק לצרות כיסוד עולם שלא ימוט.

כחומץ - שתולדתו קרה ומשחית השנים, או כעשן שתולדתו חמה ומשחית העינים, כן העצל משחית עניינו השולחים אותו לעשות מלאכתם, וראוי לאדם להיפרד מחברתו.

תוסיף ימים - כי ימי האדם אינם קצובים, רק הם כפי הטבע והטבע יתגבר ויעמוד כפי המעשים הנכונים, והעד: למען יאריכון ימיך. ומה שאמר: את מספר ימיך אמלא, הם שיוכל לחיות כפי, טבעו כי הם במספר.

תקצורנה - מהזמן שיוכל לחיות, כי השם יחליש כחו או ימיתם על ידי פגע ומקרה, בעבור שאינם יראים ממנו.

תוחלת צדיקים - שהם מייחלים לראות מות הרשע, סוף תוחלתם תבואם לידי שמחה מהם במותם.

ותקות רשע - להאביד הצדיקים, תאבד התאוה והוא מפורש בפסוק הבא.

מעוז לתום - תאר על משקל לחם חום או הלמד, כמו בעבור והוא שם דבר.

דרך ה' - מצותיו.

ומחתה - הוא הדרך שיחת אותם בשביל שיעזבוהו, שנאמר: צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם.

צדיק - לא ימוט לעולם בבא הצרות, או אחרי מותו ישאר זרעו, שנאמר: וצדיקים ישכנו ארץ.

ורשעים - יאבד זכרם וזרעם.

ינוב - מענין תנובה ופירוש יתן תנובת החכמה וניב שפתים כענין תבואת שפתיו ישבע, וכמוהו בין אחים יפריא יתן פרי, ולשון דוברות תהפוכות תכרת שפתם:

ידעון - לדבר רצון.

ופי רשעים - ידע לדבר תהפוכות.