אבן עזרא על ישעיהו סד

כקדוח אש המסים. שמסו אחרים כאש שהיא קודחת, וכמים שהאש תבעה אותם, מגזרת אבעבועות (שמות ט' ט') , כן ירגזו גוים מפניך:

בעשותך. הטעם כאשר היית עושה:

ונראות. והוא תאר השם על דרך ועשיר יענה עזות (משלי י"ח כ"ג) :

[לא נקוה]. לא היינו מקוים לראות כמוהם:

[ירדת וגו']. וכשהיית יורד אז מפניך נזולו ההרים, והטעם כי עשית כבר ככה:

ומעולם לא שמעו. השומעי', ולא האזינו, גם עין לא ראתה אלהים זולתך אשר יעשה למחכה לו, אשר יחכה לו:

פגעת. הטעם אם היית כועס, היית פוגע את הצדיקים, כטעם עומד בפרץ (תהלים ק"ו כ"ג) , או יהיה פי' פגעת, היית מקבל פיוס הצדיקים, כמו לא אפגע אדם (ישעיהו מ"ז ג', נ"ג י"ב) :

וטעם שש , הצדיק שהיה שש בך:

בדרכיך יזכירוך. בדרכים שהורתנו [צ"ל שהורת] לנאמן בית:

[הן אתה וגו']. והנה עתה קצפת אתה ואנחנו היינו חוטאים, או טעמו כשהיית קוצף ואנחנו כבר חטאנו:

בהם. בעבור הצדיקים לעולם הפרת הקצף:

ונושע. והיינו נושעים, והנה נושע על זמן עומד:

ונהי. ועתה היינו כטמא כולנו:

עדים. כמו יאכל עד (בראשית מ"ט כ"ז) , כי בגד השלל הוא מגואל בדמים:

ונבל. להתחבר נו"ן השורש, כי הוא מגזרת נובלת עליה (ישעיהו א' ל') , עם נו"ן סימן המדבר חסר נו"ן השורש, ואפס על משקלו:

ואין וגו'. מתעורר, נלחם, תאר השם:

להחזיק. ידו בך:

ותמוגנו. מגזרת נמוגו כל יושבי כנען (שמות ט"ו ט"ו) :

ועתה. הטעם עשה עמנו כרצונך כי אין כח בידינו, כי אנחנו כחומר:

אל וגו'. כי הרבה קצפת:

עמך. אנחנו היום:

ערי וגו'. הבט כי אנחנו עמך וראה ערים שקדשת בשמך הם חרבות:

בית. הוא בית השם:

אשר הללוך אבותינו. הטעם המשוררים:

העל וגו'. תחשה, כמו ומה תחריש, והטעם לא תמהר להושיענו: