אבן עזרא על ישעיהו נה

הוי. לשון קריאה, כמו הוי כל צמא, אלה דברי השם לאומות העולם, בימים ההם מי שירצה ללמוד תורה:

ואשר אין לו כסף. והטעם אם אין לו כסף לקנות, שאין לו כסף ללמוד:

שברו [ואכלו]. הטעם על החכמה, כטעם אכול את המגילה הזאת (יחזקאל ג' א') , כי החכמה לנשמה כמאכל לגוף:

ולכו. אלי:

והטעם [צ"ל וטעם] ושברו חנם. ואכולו בלא כסף, וטעם שברו יין וחלב, כי שניהם הם כמו מאכל ומשתה, וכן יודו חכמי הרפואות, וטעם יין וחלב, כי התורה נמשלה בהם:

למה וגו'. שיוגיעו עצמם בחכמות נכריות שלא יועילו:

ואכלו טוב ותתענג בדשן. כמו והיה דשן ושמן (ישעיהו ל' כ"ג) כטעם תענוג הנשמה במות הגוף, או טעמו:

הטו. ולכו ממקומכם אלי, כמו סור' אלי אל תירא [שופטים ד, יח] :

ותחי נפשכם. הטעם עמידת הנשמה במות הגוף או טעם, שיחיים המשיח, אחרי ששבו לדת השם:

ואכרתה לכם ברית עולם. שלא תמוט, כברית וחסד שכרתי עם דוד, וכתוב לעולם אשמור לו חסדי [תהילים פט, כט] ויתכן היות חסדי דוד רמז על המשיח שהוא ממשפחתו כאשר נקרא הנביא ישראל, וכאלו הוא, כי חסדי דוד נאמני' הם והעד על זה, הפסוק הבא אחריו:

הן עד. זהו המשיח:

למ"ד לאומים שורש. ויתכן היות לטעם [והטעם] כי המשיח לעד כי אין מלך אחר נגיד על העולם:

ומצוה. אשר יצוה מה שיצוה (יעשו) :

הן גוי לא תדע. גוי לא היית יודעו תקרא, שיבוא אליך, כטעם לעבדי קראתי (איוב י"ט ט"ז) :

אליך ירוצו. והנה התברר מה שפירשתי:

פארך. מלה זרה בדקדוק, כי אין כמוה בפעלים השלמים, רק בנחים כמו כשמעתו ענך (ישעיהו ל' י"ט) :

דרשו וגו'. לפי דעתי כי זאת הפרשה תוכחה על אנשי דורו, הטעם אחר שתדעו כי תגאלו מבבל וגם מכל הגוים פעם שנית דרשו השם:

וטעם בהמצאו לדורשים, כי ידוע שהשם נמצא בכל מקום ובכל עת, הנה הטעם קודם חתום הגזרות, וכן טעם בהיותו קרוב, רמז לשכינה שהיא במקדש:

יעזוב וגו'. פירוש דרשו השם:

דרכו. שהוא נהוג ללכת בה, ויעזוב איש און מחשבותיו, והנה העקר המחשבה והמעשה:

כי ירבה לסלוח. העונות:

כי וגו'. טעמו כי חשבתם שאגמול לכם רע אע"פ שתשובו אלי, על כן לא מחשבותי כמחשבותיכם, כי במחשבותי להטיב לכם, וככה לא דרככם דרכי, כי דרכי הם ישרי', גם מפורש בספר יחזקאל הדרכי לא יתכנו (יחזקאל י"ח כ"ט) :

כי וגו'. דרך משל:

כי הגשם. ברדתו מן השמים, ירוה את הארץ, על כן הורדתיה לתת זרע לזורע ולחם לאוכל:

כן יהיה דברי. לא ישוב אלי ריקם, והטעם כי אמלא כל אשר דברתי אל נביאי, וזהו:

כי בשמחה תצאו. מהגלות:

תובלון. אל ארצכם על סוסים ופרדים, [אם] על גלות בבל, כן היה ואם לעתיד מפורש בסוף הספר (ישעיהו ס"ו כ') , י"א על שתי גליות דיבר:

ימחאו. כטעם יכו, וזאת הלשון ידועה בארמית, ומגזרת ומחה אל כתף ים כנרת (במדבר ל"ד י"א) :

תחת הנעצוץ. כמו הנעצוצים (ישעיהו ז' י"ט) , ואין ספק כי הברוש טוב ממנו:

הסרפד. מין ממיני צמחי החוחים, הנה יחדש פלא, לשום נהרות במדבר, בשובם אל ציון, וזהו והיה ליי לשם לאות עולם, וזהו פלא עומד: