אבן עזרא על ישעיהו נא

שמעו. שב לדבר עם הטובים, המאמינים בדברי הנביא:

וטעם והביטו כמו אל תתמהו איך תשוב ציון מלאה בנים כאשר היתה:

הביטו אל צור. כמו הנני עומד לפניך שם על הצור (שמות י"ז ו') :

[חצבתם]. שחצבתם ממנו וזהו אברהם:

ואל מקבת בור. מגזרת ויקב חור בדלתו (מלכים ב' י"ב י') :

נקרתם. ממנו, זאת שרה:

הביטו. אמר רבי יונה כי תחוללכם פועל עתיד כמו תשובבכם, תחת פועל עבר חוללתכם, ויאמר רבי משה הכהן כי הוא תואר השם, ואם אין על משקלו:

ואברכהו. הוי"ו פתוח כי הוא לעתיד, והטעם שאמרתי לו ואברכהו, וכך היה (וכן) :

כי נחם יי ציון. הנה הוא דבק, כטעם נחם כל חרבותיה, ברוב הבנים והיושבים:

הקשיבו אלי עמי. אלה דברי השם:

תורה מאתי תצא. היא הנבואה:

ארגיע. כמו אניח וכמוהו זאת המרגעה (ישעיהו כ"ח י"ב) , ויאמר אחד מן המפרשים, כי ארגיע אעשה רגע בלא עיכוב, והראשון הוא הנכון:

קרוב צדקי. להראות:

וזרועי. פועלים וגוים פעולים, אז אלי איים יקוו:

שאו וגו'. מזה הפסוק למדו אנשי תושיה, כי נשמת האדם עומדת, ודברם אמת, לכן אין טעם הפסוק כן, והשמים הוא הרקיע והארץ היא מיושבת, וישועת השם ואמונתו וצדקתו לעולם עומדת:

שמעו. חרפת אנוש. הבבליים ושאר הגוים שנשבו שם:

סס. כמו עש, ואין רע לו, (וצדקתו עומדת לעד):

עורי. מלרע, וככה רבים:

לבשי עז. כי הלבוש תפארת לזרוע:

המחצבת רהב. אנשי הנצוח וכמוהו לא פנה אל רהבים (תהלים מ' ה') אזכיר רהב ובבל [שם פ"ז ד']:

מחוללת. מגזרת חיל אחז (שמות ט"ו י"ד) , והטעם על האותות שנעשו במצרים:

ותנין. הוא פרעה וכן כתוב בספר יחזקאל התנין הגדול (יחזקאל כ"ט ג') :

הלא. את היא המחרבת ים, על בקיעת ים סוף המחרבת מי תהום רבה:

השמה. אשר שמה כמו השבה עם נעמי (רות ב' ו') , והטעם כפול:

ופדויי. הטעם עורי זרוע השם, ואז ישובון פדויי השם, וכבר פירשתיו (ישעיהו ל"ה י') :

אנכי מנחמכם. סימן לנביא עם ישראל:

מי את. על דעת הכל עם ישראל ידבר, ולפי דעתי שהנביא ידבר ברוח הקודש עם נפשו, והעד ואשים דברי בפיך [לקמן ט"ו]:

חציר. חסר כ', כמו אש אוכלה הוא (דברים ד' כ"ד) :

ותשכח. כאלו שכחת, ידבר ברוח הקודש אל לבו, שהוא עושך ויש לו כח גדול, שהשמים והארץ ברשותו:

המציק. כאשר אמר גוי נתתי למכים (ישעיהו נ' ו') :

להשחית. להרוג, ואיה עתה חמת המציק:

מהר צועה. מגזרת צועים, וצעוהו (ירמיה מ"ח י"ב) , והנה צועה כמו יושב במצור ובמצוק, ואם הוא פועל עומד, והטעם כמו קשור, ומלת להפתח לעד:

ולא ימות לשחת. זה הנביא:

ולא יחסר לחמו. כמיכיהו (מלכים א' כ"ב כ"ז) וירמיהו (ירמיהו ל"ז) שיאכילום [צ"ל שהאכילום] לחם לחץ:

ואנכי רגע. יש אומרים שהוא הפוך כמו גוער, ויש אומרים מניח, אחר שהמו גליו, לשון מרגוע (ירמיהו ו' ט"ז) , והוא הישר בעיני, או טעמו אניח אני הים, ואני אצוה שיהמו גליו, והטעם משל על המציקים:

כסיתיך. להצילך, כי אמר כאשר כונן להשחית [לעיל י"ג]:

לנטוע שמים. דרך משל, שיתנבא על המדינות שתשובנה לקדמותן:

וליסוד. שם הפועל, ונעלם היו"ד כמשפטו, והנה בא כמו השלם, וכמוהו מניח לו לישון (קהלת ה' א') :

התעוררי. כוס חמתו, דרך משל לאדם שישתכר, ולא ידע מה יעשה לו, והוא שוכב נרדם:

קובעת. אין רע לו, ויש אומרים השמרים שיקבעו למטה:

התרעלה. כמו והברושים הורעלו (נחום ב' ד') , כמו רעדה שירעד האדם בראותה:

מצית. מגזרת למען תמצו (ישעיהו ס"ו י"א) , ואם הם שנים בנינים [צ"ל שרשים], והטעם רעה שלמה:

אין וגו'. כאשה שאין לה מנהל, והטעם אין מלך או שופט שיושיענו:

מי ינוד לך. יקונן, כמו לנוד לו ולנחמו (איוב ב' י"א) :

השוד והשבר. השוד הוא החרב, כי השוד לעולם עם החרב, והשבר הוא הרעב כמו בשברי לכם מטה לחם (ויקרא כ"ו כ"ו) , וי"א זוגות באו הרעות:

מי אנחמך. חסר ב' במי אנחמך, כי האדם יתנחם כאשר יאמר לו מה שאירע לך כבר אירע כן לפלוני:

בניך עולפו. כמו ויתעלף [יונה ד' ח']:

שכבו. מתי רעב וחרב:

כתוא. כמו עוף, ואין רע לו, (והטעם כתוא מכמר) והנה הוא סמוך אל מכמר, כמו יפלו במכמוריו (תהלים קמ"א י') :

גערת. הוא חמתו:

לכן שמעי. זאת הנבואה הכתוב' אחרי הפסוק:

ושכורת. סמוך, ותחסר מלת חמת או אף או רעות:

יריב עמו. והטעם יקח ריב עמו, כמו ריב אלמנה (ישעיהו א' כ"ג) :

ושמתיה ביד מוגיך. מגזרת יגון, והוא מבנין הכבד כמו אשה הוגה (איכה א' י"ב) :

שחי. והשפילי, ונעבור עליך:

וכחוץ. הטעם כפול: