אבן עזרא על ישעיהו מד

ועתה. שמע את הטוב':

כה. ויצרך מבטן, רמז ליעקב, כטעם בבטן עקב את אחיו (הושע י"ב ד') ושם אפרשנו, או הוא על דרך משל, ומבטן מיום היותם לעם לשם:

ישורון. מגזרת ישר, והוא תאר השם, ואפס על משקלו:

כי אצק וגו'. כמו שאצק מים על מקום צמא כן אצק רוח קדשי או רוח ישעי, ונדגש צד"י אצק לחסרון היו"ד, וכמוהו בטרם אצרך בבטן (ירמיה א' ה') :

[וצמחו בבין חציר]. וצמחו רוחי וברכתי כמו חציר, ורבים אמרו על הצאצאים, וכן [הוא] וצמחו כאילו הם יושבים בין החציר, והטעם שיפרו וירבו:

זה וגו'. יהיו רבים, ורבם אוהבי השם לשוב אל ביתו:

וזה יקרא בשם יעקב. להתפאר לעיני הגוים שהוא מזרע קדוש:

וזה יכתוב ידו. חסר בי"ת, וכן הוא יכתו' בידו, לבא אל מקדש השם:

יכנה. כמו יקרא, ורבי' פירשוהו על הגרים כטעם והחזיקו עשרה אנשים (זכריה ח' כ"ג) :

כה. מלך ישראל, בהיותם בארצם והם [צ"ל והוא] גואלם מהגלות:

יי צבאות. כי לעולם הוא מלך, והעדים צבאות השמים:

אני. מלך ראשון:

ומי [כמוני]. ומי שיאמר שהוא כמוני:

יקרא. (כאמר) ירים קולו:

ויגיד. כל העוברות ויערכם לי:

משומי [עם עולם]. העם הראשון, וטעם עולם בזמן שעבר:

ואותיות. פעל שלם ואשר תבאנה, יגיד לנפשם שידעום:

אל תרהו. אין לו ריע, והמחליפים באל"ף איננו נכון במקום הזה, בעבור חסרון היו"ד מהמכתב שהו' שורש:

וטעם אל תפחדו. כאשר תבאנ' אלה הצרות אל בבל, אל תפחדו אתם (אלה אתם):

הלא מאז הודעתי אתכם ואתם עדי , והנה תראו, היש אלוה מבלעדי, ואין צור [בל ידעתי] שלא אדענו כי הוא תוהו והבל [ובוהו] ויש אומרי' שהוא כטעם ויודע בהם (שופטים ח' ט"ז) אנשי סוכות, והנכון הוא רמז להמון מעלה:

יוצרי פסל כולם תוהו. הם ופסיליהם תוהו:

וחמודיהם. שיצירום במשכיות עד שיהיו נחמדים לעין והם הפסילים:

ועדיהם המה. כי הפסילים לא יראו ולא ידעו:

למען יבושו. דבק עם ועדיהם המה:

מי וגו'. היש שגעון כמו מי שיצר אל, וקראו כפי מחשבתו:

נסך. כמו עגל מסכה (ירמיה ז' ה') [לבלתי הועיל]:

הן כל חביריו. הם כהני הבעל או האומנים והוא הנכון:

יתקבצו כלם. ויכלמו:

חרש. כאשר הוא סמוך הוא פתוח הרי"ש ויש [צ"ל וכאשר הוא] במקום מוכרת לעולם הוא בקמץ גדול, ואין מלה זרה במקרא:

מעצד. כלי ברזל שיחתכו בו:

ובמקבות. כלי העושה בו נקב:

יצרהו. מגזרת צורה, והנכון מגזרת יצירה:

גם רעב. תאר החרש:

חרש. הזכיר פסילי האבן והברזל והנה גם פסילי העץ:

נטה קו. כי כן משפט':

יתארהו. יעשה תארו והנכון שהוא כמו ותאר לכם הגבול (יהושע ט"ו ט') , כדמות רושם:

בשרד. מין ממיני צבעונים, ואין רע לו:

יעשהו במקצעות. יתקן, ויאמר ר' יונה ז"ל כי המקצוע רמז לשרטוט:

במחוגה. מגזרת חוג, הוא הכלי שיעשה בו העגול:

בתפארת אדם. יש אומרים נקבה, ואין צורך רק הטעם כפול:

לשבת בית. כאדם שיושב בביתו:

לכרות. הטעם יש מי שיפסול אלהיו מארזים, ויש מי שיקח תירזה מין ממיני אילנים:

ויאמץ לו. יטעהו:

אורן. שם אילן, או פירושו שורש:

וגשם. גוף, גם כן תרגום ארמית, גם בלשון קדר, ויש אומרים הוא יטע אורן, והגשם יגדלנו:

והיה לבער. להדליק והנה פירש, יש שיחום באש ויש מי שישיקנו, כמו ואש נשקה (תהלים ע"ח כ"א) , כדמות בעור:

ויסגוד. ידועה בארמית ובלשון קדר:

חציו. האח, מלה יאמר אדם אותה כאשר ימצא תענוג, וכמוהו האח ראתה עינינו [שם ל"ה כ"א]:

ראיתי אור. כמו אור לו בציון (ישעיהו ל"א ט') :

ראיתי. כמשמעו, ורב סעדיה נ"ע אמר כי טעמו רָוַחְתִּי, בלי רע:

ושאריתו לאל עשה. כפי מחשבתו:

לפסלו. פירוש לאל עשה:

לא. הדעה בנקבים הקרובים אל המצח, והבינה בנקב האמצעי שהוא בתוך הראש:

כי טח. כמו וטח את הבית (ויקרא י"ד מ"ב) , והוא פועל יוצא, והפועל הוא השם:

עיניהם. כל אחד, וכמוהו רבים:

ולא ישוב אל לבו. רמז לשכל שהוא העקר:

מ"ם עם וי"ו במו נוסף כמלת כמו (תהלים נ"ח י') :

ויתרו. הנותר:

לבול. אין רע לו, יש אומרים לפסל או לצורה, ורבי משה הכהן אמר כי כמהו כי בול הרים (איוב מ' כ') , והטעם צמח:

רעה. כאדם שירעה אפר, שיזיק ולא יועיל, או טעמו כמו רועה רוח (הושע י"ב ב') :

הותל. תאר השם, כי שמות התאר משתנים על משקל ורגל מועדת (משלי כ"ה י"ט) :

לב. הטפש:

הטהו. וזאת המלה לגנאי בכל המקרא, כי הוא נוטה מהדרך הישרה, ומלת להטות (שמות כ"ג ב') פירשתיו:

זכר אלה. שעשית בהיותך בארצי:

וטעם כי עבדי אתה , אחר שאת' היית עבדי, הודה פשעיך הקדמונים, כי אני חפץ שתהיה לי עבד:

וטעם [עבד לי] אתה לבדך:

תנשני. מבנין נפעל, ולפי דעתי שהוא כן לא תנש' ממני זכרני ואני אזכרך:

מחיתי כעב. העוברת בצאת השמש ואיננה:

רנו. דרך משל, כי שמחה גדולה תהיה בישראל כי בעבור ישראל שיגאלו, תגלה לכל העולם תפארת השם:

כה. עשה כל, אני עושה כל חפצי, והעד כי נטיתי שמים לבדי:

מאתי. מכחי, כי אין השם גוף, וכתוב מי אתי והנה הוא כמו לבדי, ודע כי הכתוב אמר נוטה השמים ורוקע הארץ כי עמידתם תמיד בשם:

מפר אתות בדים. הם הבודאים מלבם, וכמוהו בדיך מתים יחרישו (איוב י"א ג') ויותר נכון להיותו מגזרת בדד, כי יש נשמות שיש להם כח להתבודד:

וקוסמים. הם חכמי המזלות והטעם גוזרי', האומרי' כן יהיה, והנה הבדי' הם האומרי' כן יהיה, לא בדרך חכמה:

משיב חכמים. הם רואי הכבד והכתף וחכמי העתיד:

מקים דבר עבדו. הוא הנביא והטעם עצמו, ומה הוא דבר הנביא, שתושב ירושלם:

[תושב]. מגזרת ישיב' כמו תורד (ישעיהו י"ד ט"ו) :

וחרבותיה. חרבות כל עיר ועיר, או הה"א סימן ירושלם:

האומר לצולה. כמו מצולה [יונה ב' ד'] במצולת ים [מיכה ז' ט'], וזה הטעם רמז על בבל שהיתה מליאה אדם והון, כמצולת ים:

האומר. ולאמר לירושלם תבנה, והנה זאת הראיה גמורה שנבנת' ירושלם בימי כורש, ורמז תוסד על בית השם שצוה שיבנה, וכאשר יסדו ידי זרובבל, צוה כורש שלא יבנה, והנה התברר שלא טעה דניאל בחשבונו, כאשר פירשתי במקומו: