אבן עזרא על הושע יג

כדבר - מדיבורו היו יריאים הגוים ואין למלת רתת חבר רק בארמית. ורבי משה הכהן פירש: זה על ירבעם שהיה מאפרים, כמו זה ירבעם בן יואש כאשר אפרש עוד.

נשא הוא - שנשאת מלכותו בישראל, כי מלך על עשרת השבטים.

ויאשם, וימת - נחשב כמת. ועוד: כי הרג אביה כל מחנהו.

ועתה יוסיפו - הדור הזה לחטוא.

כתבונם - כתבונתם כמו: וצורם לבלות שאול וצורתם.

להם הם אומרים - בני אדם להתל להם, כי הם מנשקים לבעלים שהם צורות העגלים, כמו: וכל הפה אשר לא נשק לו והם שופכים דם נקי וזהו: ודמיו עליו יטוש והנם הפך כל אדם, כי האדם ישק לאדם שהוא חבירו ויזבח העגלים למאכלו.

לכן - על כן לא יעמדו.

משכים - פירשתיו כי בחם השמש לא ימצא.

כמוץ - התבן הדק עם רוח סערה והיה ראוי להיות יסוער בפתח גדול והנה היא מלה זרה בדקדוק.

ואנכי - הטעם איך שבת לנשוק לעגל שלא יושיע ולא ישביע והנחת אלהיך מימים קדמונים שהושיעך וידע כל צרכיך, כדרך יודע צדיק.

אני, תלאובות - ארץ ציה וצמא וככה בלשון ישמעאל ולהיותו כל תלאות בו, דרך דרש ולא דרך פשט.

כמרעיתם - יספר הנביא הטובות שעשה השם עם אבותיהם, בבואם מהמדבר אל ארץ כנען.

ואהי - פועל עבר על הרעות שהביא השם עליהם.

אשור - תואר, כמו עצום שילכו אשורי אדם בו ועוד.

אפגשם כדוב שכול - יש אומרים: שנהרגו בניו, או הוא תואר יוצא.

וטעם חית השדה – אני אכלה קצתם בדבר וברעב, וחית השדה תבקע קצתם.

שחתך, כי בי - ניחום כמו יצר שהוא בעזרך.

אהי - יש אומרים: הפוך כמו איה. והנכון: כאומרו: אהי מלכך איפוא הוא.

יושיעך - מידי ומיד החיות.

ושופטיך - הטעם כפול.

אתן לך מלך - כשאול שאמר הנביא: כי אותי מאסו ממלוך עליהם, עתה אקחנו בעברתי:

צרור - הוא בלבי לא אשכחנו, כאשר שכחוני הכתוב למעלה.

חבלי - והבן שיוליד ידעתי כי סכל יהיה כאבותיו ולא חכם, על כן עת לא יעמוד במשבר בנים, כי מיד ימות.

מיד שאול - הייתי פודה אבותיך עתה אני אהיה דבר המות שלך, גם אהי קטבך. והעד מדבר באפל יהלך מקטב כטעם הכרתה. ויש אומרים: כי אהי כמו איה שאמרו: כרתנו ברית את מות.

נוחם - שם, מגזרת וינחם ה' והטעם שלא אנחם.

כי הוא בין אחים - מגזרת באחו.

יפריא - כמו יפרה החליא, כמו החלה, והטעם: דרך משל כאשר הזכיר במרעיתם ספר איך יהרגם השם ויכריתם.

ויבוש - כמו: וייבש, או כמשמעו, שיכזבו מימיו. וטעם זה הרוח, משל לאויב שהוא ישסה.