אבן עזרא על בראשית ח:כא

וירח. על משקל "וינח בכל גבול מצרים" (שמות י יד) ונפתח הרי"ש בעבור החי"ת שהיא מהגרון כמשפט לשון הקדש, וחלילה חלילה להיות השם מריח , ולא אוכל כי כן כתוב "אשר חלב זבחימו יאכלו" (דבר' לב לח) , רק הטעם שקבל העולה , וישרה לפניו, כאדם שמריח ריח טוב והוא ערב :

הניחוח. מלשון מנוחה, והחי"ת כפול כהכפל פ"א ונאפופיה והטעם שהניח הריח מהזעף או שיניח כח עליון :

אל לבו. כמו עם לבו ואחר כן גילה סודו לנח כי נביא היה

וטעם לא אוסיף עוד לקלל כאשר קללה ע"י אדם כי כן כתוב ארורה האדמה :

יצר. היא התולדה אשר נוצרה לו :

ולא אוסיף עוד. על המבול

ומלת "עוד" לעולם או פעם שנית וכן ויבך על צואריו עוד (בראשית מו כט) :