אבן עזרא על קהלת ט:יא

שבתי. אמר שלמה שבתי וחזרתי בי ששבחתי השמחה וכי הטוב שיבקש האדם התענוג בעבור שלא יוכל אדם לשמוח בהונ״ז ולא יתענג בו כי ראיתי קלים יכשלו ושאין להם כח לרוץ יברחו וימלטו:

ולא לגבורים המלחמה. כענין וגבור לא ינצל ברב כח:

וגם לא לחכמים לחם. שהיה ראוי להיותם מושלים בכסילים ויהיו רשים והדבר הפוך ברוב:

וגם לא ליודעים חן. בענין הממשלה שיאהבו אותו ויסורו אל משמעתו:

כי עת ופגע יקרה את כלם. ענין כלם החכמים והכסילים והגבורים והחלשים והנכון בעיני כי כלם ישוב על אלה הנזכרים לבדם והענין כי אין יכול׳ ביד בן אדם לעשות זה והראיה כי החכמים בעלי הדעות אבות המלאכו׳ אין להם לחם והאומרים כל אשר תמצא ידך לעשו׳ בכחך עשה הוללות ודבר לא יקום ופירוש עת מה שיש במתכונת המערכת העליונה הראשונה ופירוש פגע פגיעת אחד מן המערכת באחד מהשבעה שהוא החצי וחציו לפניו ואחריו ושלישיתו וחציו לפניו ואחריו ודע כי מלת עת חסרת נו״ן ועתה אבאר דע שאין בלשון הקדש אות מתהפך ומתחלף ומובלע ונוסף ונעד כי אם אותיו׳ אהו״י כאשר פירש ר׳ יהודה ברבי דוד בעל הדקדוק ז״ל ואות הנו״ן ימצא בראש מובלע וחסר וכן באמצע ובסוף כמו נסע שבולע הנו״ן בדגש ויסע וכן וישא ויתן ויטע וידר ויפול ויגוף ויבול עלהו ובפועל יראו הנוני״ם כלם נוסע נושא נותן נוטע נודר נופל נוגף נובל ובציווי יחסרו הנוני״ן כמו קומו סעו שאו את ראש תנו יד לה׳ ופעמים ישארו הנוני״ן על מתכונתם כמו נפלו עלינו ובאמצע ימצא מובלע בנו״ן שני במלת שתי כי הוא מן ולא אשנה לו וכן בת חסרת נו״ן בן וכן עת הוא ענת וכמוהו בדברי קדמונינו ז״ל עונה וכן בלשון ארמית וכעץ וכענת ודגשו׳ תי״ו עתו להתבלע הנו״ן כדגשו׳ תי״ו התו ונו״ן אני במלת אתה וכן חטים ושניהם נראים בארמי׳ ותי״ו אמתו כי שרשו מן אמונה והתי״ו לשון נקבה ויורה עליו ותהי האמת נעדרת וכן תי״ו עת לשון נקבה ויורה עליו ועל זה הדקדוק ישאר לעות את יעף לבדו ולא יהיה לו חבר במקרא: