אבן עזרא על דברים כ

כי תצא למלחמה. דבקה עם לא תחום עינך עם מי שהוא חייב רק צאת למלחמה יש לך לחום על מארם ובונה ונוטע ורך הלבב:

ונגש הכהן. משוח מלחמה:

אל תיראו. בלב:

ואל תחפזו. לנום:

ואל תערצו. במעשה:

חנכו. כמו חנכת המזבח וכן חנוך לנער ומזה למדו רבותינו ז״‎ל מחנכין את הנערים והטעם כי לבו וכל תאותו לחנוך ביתו והנה לבו לביתו לא למלחמה על כן ינוס ויניס אחרים:

חללו. מגזרת חלילים כי מנהגם היה לחול בכרמים:

ארש אשה ולא לקחה. בנשואין והנה זה הכתוב לאות כי יש מי שימות בבא יומו רק המת במלחמה מת בלא יומו על כן אמר דוד או במלחמה ירד ונספה:

הירא. להכות אחר:

ורך הלבב. לסבול מכת אחר:

את לבב. הנה את יראה נוסף רק טעמו כאשר פי' שהוא כעצם הדבר:

ופקדו. מגזרת פקוד:

וקראת. קרא אליה מצוה ויתכן שהוא רשות:

תשלים. תעשה שלום:

הרחו קות ממך. שאינם משבעה גוים:

לא תחיה. אסור שיאכילם או ישקם והכלל בימיהם היה חייב להמיתם אם יוכל ולא הזכיר הגרגשי כי הוא המעט והקטן שבהם:

כי האדם עץ השדה. כבר ביארתי בספר היסוד כי יתכן בכל לשון לקצר לאחוז דרך קצרה כמו חמור לחם רק מלת לא לא יתכן להיותה נחסרת כי הטעם יהיה להפך ומדקדק גדול ספרדי אמר כי חסר ה״‎א וכן הוא הכי האדם עץ השדה וזה הטעם איננו נכון בעיני כי מה טעם לאמר לא תשחית עץ פרי כי איננו כבני אדם שיוכל לברוח מפניך ולפי דעתי שאין לנו צורך לכל זה וזה פירושו כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה והטעם כי חיי בן אדם הוא עץ השדה וכמוהו כי נפש הוא חובל כי חיי נפש הוא חובל:

ואותו לא תכרות. דבק עם לבא מפניך במצור הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם רק מותר שתאכל ממנו ואסור לך להשחיתו כדי שתבא העיר מפניך במצור והעד על זה הפירוש שהוא נכון שאמר וכרת ובנית מצור:

עד רדתה. כי לולי שהיתה נשגבה לא אמר הכתוב ימים רבים: