אבן עזרא על דניאל ג

נבוכדנצר, רומיה - הוא גובהו הוא קומתו.

פותיה - רחבו שש אמות.

בקעת דורא - וישבו שם היא בקעת דורא.

ונבוכדנצר, למכנש - לקבץ ולחבר, אחשדרפנים והנזכרים אחריהם, הם מעלות שבע בלשון ישמעאל, רק לא נדע פירוש אדרגזריא והבאים אחריהם. וחכם היה בספרד שפירש אדרגזריא אדירי גזרין ואין צורך, על כן נניחם כי לא יועילו.

למתא - לבוא.

באדין - אז התאספו הנזכרים.

וכרוזא - המעביר קול בחיל. אמר יפת: כי עמים יש להם אלהים ואומים בלא תורה ולשונות, מהם תורה אחת להם ולא לשון אחד, או באין תורה.

בעידנא - בעת.

קל קרנא - קול השופר.

משרוקיתא - כלי לשרוק בו רק קתרוס וחביריו, כולם כלי נגונים הם, גם בלשון הקדש כינור ומחול ומינים ועוגב ושמותם לא ידענום, אע"פ שעוגב מגזרת ותעגבה ומינים שני כלים ומחול חליל וכינור כדמות מנורה ואלה סברות בלא ראיה.

ומן, יתרמא - יושלך וכמוהו רמה בים.

כל - בהשלמת כל זה.

ואכלו קרציהון - תרגום: לא תלך רכיל - המדבר בסתר רעה על אחד, כאילו אוכל בשרו.

ענו - משפט המדברים אל המלך להתפלל שיאריכו ימיו.

אנת - שמת הודעת טעמך.

לגו אתון - כבשן האש.

איתי - יש.

די מנית יתהון - כמו: אשר מנה שר הסריסים. והנה יש שאלה, אין ספק כי דניאל הוא היה יותר נכבד וידענו שהוא לא השתחוה לצלם. למה לא הזכירוהו הכשדים למלך? ולפי דעתי: כי פחדו להזכירו אחר שידעו שהמלך הקריב לפניו ניחוחין כאשר יעשה לאלהיו. ויפת בן עלי אמר: כי היו אוהביו, על כן לא הזכירוהו. ואין צריך.

באדין, להיתיה - כמו: שובו אתיו, רק הוא מהבנין הכבד הנוסף, כי הפועל יוצא.

הצדא - שאלם האמת הוא ככה.

כען - עתה הנה ישכם עתידים חלק להם כבוד, אולי לא יהרגם בעבור כבוד דניאל.

ענו, לא חשחין - לא צריכין אנו להשיבך, כי אלהינו שאנחנו עובדים כמו פולח ובוקע, בארץ יכול להצילנו מכבשן האש, גם מידך אם ירצה והנה אם לא יציל ידוע יהיה לך.

באדין, אנפוהי - אפו.

למזא - להוסיף מוקד, כמו: מזי רעב.

ולגברין גברי חיל - שהם בצבאותיו.

לכפתא - לקשור.

באדין, בסרבליהון – הם השמלה העליונה ומנהג האומות לשרוף האנשים במלבושיהם, שאינם שוין כלום.

וכרבלתהון - כמו ודוד מכרבל במעיל בוץ.

ופטשיהון - חלוקין או מכנסים,

ולבושיהון - שאר בגדים.

כל, מחצפא - במהירות.

די הסיקו - כמו והשקו שבע שנים.

שביבא - כמו: לא יגה שביב אשו:

אדין, להדברוהי - כמו: בתוך הדברו.

שריין. מותרין - וחבל - השחתה, כמו: וחבל את מעשה ידיך.

ורויה די רביעאה - ותואר הרביעי.

לבר אלהין - כבן אלהים, כמו: מה ברי ומה בר בטני.

באדין, לתרע - לשער וכמוהו: תרעתים סוכתים.

פוקו - צאו.

ואתו - ובואו, כמו: שובו אתיו.

ומתכנשין, והדברי מלכא - יועציו שהן נהוגין עמו.

בגשמיהון - גופותם, כמו: וגשם יגדל:

וריח נור - ריח אש לא עבר עליהם, כמו: מעדה בגד ביום קרה.

לא התחרך - כמו: לא יחרוך רמיה צידו. והזכיר הבגד העליון ואין צריך להזכיר האחרים.

ענה, שלח מלאכיה - הוא הרביעי, כמו: חונה מלאך ה' סביב ליריאיו. וככה וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים. ומלאך פניו הושיעם, המלאך הגואל, ויסע מלאך האלהים. ועוד אבאר לך זה באר היטב.

ומני, שלו - כמו: שגגה. וכמוהו: על השל.

כל - להצלה כדנא כאלהים הזה.

באדין, הצלח - מגזרת הצלחה וכמוהו ודניאל הצלח.

נבוכדנצר מלכא - עתה יחל לספור אגרת שכתב נבוכדנצר לכל העמים הדרין בכל ארץ מלכותו, ובתחלת הכתב שלמכון ישגא – ירבה, כמו: הן אל שגיא.

אתיא - אותות.

ותמהיא - מופתים שיתמה אדם מהם שלא ראו כמותן.

אלהא עילאה - עליון על כל אלהים.

שפר קדמי להחויה - כמו: הנותן אמרי שפר.

אתוהי, רברבין - גדולים וזה הכפל כמו גלגל.