אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר ט

בא אל פרעה, אל הארמון:

כי אם מאן אתה, תואר השם ואם הוא יוצא וכמהו ושבח אני את המתים:

דבר, שם כלל:

וימת כל מקנה מצרים, הרוב, כמו וכל הארץ באו מצרימה, והעד בפרשת הברד, וכן נאמר בפרש' הברד על כל עשב השדה, והעד במכת הארבה:

אעפ"י ששלח והנה לא מת ממקנה ישראל עד אחד חזק היה לבו:

פיח הכבשן, העולה למעלה והוא האיד שיתחבר והוא שחור:

גם הפיח ישוב כדמות אבק שהוא עפר על כל מלכות מצרים, גם האבק יהיה לשחין פורח אבעבועות:

אבעבעות, האל"ף נוסף והפ"א והעי"ן כפול וכמהו מים תבעה אש:

גם מלת לשחין מושכת עצמה ואחרת עמה, וכן הוא לשחין פורח שחין אבעבעות, והפסוק השני לעד, גם הוא הפך זה:

ויחזק ה', השם אמץ את לבבו בפעם הזאת:

השכם בבקר והתיצב, בדרך, שיתכן שיצא ביום מועד ממצרים או לדבר אחר:

וטעם כל מגפותי, שתפחד אתה וכל עבדיך כי עד עתה לא פחדתם:

ואך, כמו ואכה, וכן ואט אליו אוכיל:

וטעם ולמען ספר שמי איננו שב לפרעה, רק מלת ספר שם הפועל כמו אלה הם האלהים המכים את מצרים, כי על דרך הפשט טבע פרעה בים, ובמקומו אתן לך עדים נאמנים:

מסתולל, יש אומרים מגזר' מתחזק ויפרש מסלות לבית ה' כמו מסעד, ויש או' שהוא מגזר' מסילה והטעם רומם, והקרוב אלי שהוא מגזרת סלסלה ותרוממך, סלו לרוכב בערבות, וטעמו עודך משתבח שלבך אמיץ והשם לא ינצחך לשלח עמו:

למן היום הוסדה, פירשתיו:

העז, יאסוף וכן יושבי הגבים העיזו:

הירא את דבר ה', בדרש שהיה איוב, ולפי דעתי שהיה קודם אלה הימים:

ואשר לא שם לבו עזב את מקנהו, וטעם הוי"ו כפ"א רפה בלשון ישמעאל, ורבים כמהו, וכן ויאמרו החרטמים אל פרעה:

ותהלך אש, מהבנין הקל מלשון הליכה, וזה הפך תולדתה:

ואש מתלקחת, דבר שלא נראה כן בתולדת, הפך בתוך הפך:

ואת כל עשב השדה, חרב. וכאשר ראה פרעה אותות בתוך אותות עמד הוא ועבדיו וזה טעם מגפותי:

וטעם העתירו אל ה' ואח"כ קולות אלהים, הידועים, על כן אמר משה מפני ה' אלהים, וכבר הודעתיך:

כצאתי את העיר, לא התפלל בעיר בעבור אלהיה כי כן כתוב ובכל אלהי מצרים:

וטעם ואתה ועבדיך, על דעת הגאון כי וי"ו והפשתה נוסף כאלו אמר קודם שתיראו אתם ה' כבר נכתה הפשתה, ובעבור שאמר לו אפרוש כפי ויחדלו הקולות רק הפשתה והשעורה לא אוכל להעתיר בשבילם כי כבר נכתה. ור' יהודה המדקדק הספרדי אמר כי פי' טרם כמו לא, וכן הטרם תדע. והנכון בעיני שפירושו ואתה ועבדיך ידעתי כי בתחלה תיראון מהשם, וטעם טרם כי טרם שאפרוש כפי תיראון, והטעם כי אחר שיחדלו הקולות לא תירא אתה ועבדיך, וכן כתוב ויכבד לבו הוא ועבדיו:

והפשתה והשעורה נכתה, ספר הכתוב מה שאירע:

אביב, עוד אפרשנו:

גבעול, מלה מרובעת, ויש או' שהיא הפוכה, והטעם על גב, והם שתי מלות, ופירושה על דעתי כמשמעה, והיא מלה אחת, גם היא אחת בכל המקרא:

נכו, כמו ושפו עצמותיו לא ראו, מהבנין שלא נקרא שם פועלו, ובהראות זה הנו"ן לאות כי המבולע בכ"ף מכה הוא הנו"ן כמשפט חבריו:

אפילות, שהן עוד באפלה: