אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר ז

אלהים לפרעה, כדמות מלאך והנביא יהי אהרן:

ואני אקשה את לב פרעה, רבים תמהו ואמרו אחר שהשם הקשה לבו ומה פשעו ומה חטאתו, ואנשי שקול הדעת השיבו כי פירושו שאמץ לבו לסבול הצרות, ודעתי תדענה בפסוק מי יתן והיה לבבם זה:

ויאמר הגאון כי נקרא השם אלהי הצבאות בעבור ישראל, והעד והוצאתי את צבאותי, והנכון בעיני כי הם צבאות שמים:

וטעם ויעש משה ואהרן, כלל לכל המעשי' שנעשו על ידם:

והשם ידע כי בפעם הראשונה לא יבקש פרעה מופת כי את השם יכחש, ובשנית יבקש:

קח את מטך, כמה נבונים תעו שאמרו שלשה מטות הם, ואינימו כי אם מטה אחד ונקרא מטה האלהים בעבור האותות שהראה בו השם, ולא שהשם חקוק עליו, הלא תראה אף על פי שנטה משה את ידו על השמים בארבה, לא בא הארבה עד שנהג השם יום ולילה רוח קדים, וכן כאשר נטה ידו על הים במטה, הוליך השם את הים ברוח קדים עזה, והנה מכת הערוב והדבר והשחין ומכת בכורים אין זכר למטה, ולא במן ששם עשרה נסים, גם יקרא מטה משה בעבור שנעשו על יד משה בו אותות, והם עליונים ותחתיים, והעליונים ויט משה את מטהו על השמים וה' נתן קולות וברד, ואף על פי שאין כתוב המטה כי אם נטיית יד במכת חשך יתכן להיותו כמו הראשונים, והתחתיים כמכת הארבה ובקיעת הים ולשוב המים ומכת בצור ונקרא מטה אהרן בעבור האותות שנעשו על ידו בצווי השם למשה ומשה לאהרן, הלא תראה הכתוב אומר ומטך אשר הכית בו את היאור, ואהרן היה המכה, ואותות אהרן כלם תחתיים והם התנין ומכת היאור והצפרדעים והכנים גם יתכן שתהי' נטיית היד להראות הרואים שהנוטה ידו הוא העושה האות, ותחלת אותות המטה בעצמו שנהפך לנחש בהר סיני, ואחרית אותותיו שהוציא פרח:

והנה הכתוב הפריש בין מעשה משה למעשה החרטומים, שאמר שהם לא עשו כי אם בדרך להט, וטעמו כמו להט החרב, דבר שֶיִרָאֶה לעין רגע אחד ולא יעמוד, והכתוב אמר ויעשו על דעת החרטומים המצרים, כמו והאנשים רדפו אחריהם. ואנשי שקול הדעת חשבו בלבם לדעת זה הפלא שהשם הסיר יבושת המטה, ודברו על הבלוע דברים שבדאו הם, והם לא ידעו כי חכמתם תתבלע כי קדוש ישראל התוו, רק אנחנו נאמין כי כן היה ולא נחפש איך היה, כי הנה בתולדת דברים רבים לא ידעום חכמי העולם כאבן המושכת הברזל, גם הבורחת מהחומץ, והמשמעת קול, והמלקטת תבן, והדג המרעיש, ואף כי בנפלאות ממנו כאשר פירשתי בספר איוב:

הנה יוצא המימה, יתכן שהיה זה קרוב מעת עלות היאור המעלות הידועות והמלך יוצא לראותו, וצוה ה' לעשות זה המופת ביאור לעיני פרעה בצאתו שמה:

וטעם בזאת תדע הוא, הנה אנכי מכה במטה אשר בידי. וטעם מטה במטה אשר בידי, כי על ידו נעשה האות, והשם עשהו בשבילו עד שיאמינו בו רואיו שהוא שליח השם:

והדגה, שם לכל שורץ במים:

יש או' שמלת נלאו מגז' לא, ולא הוא רחוק:

וטעם אמור אל אהרן קח מטך ונטה ידך, שיכה היאור במטה ויטה ידו כנגד כל הרוחות להפוך מימי כל נהר בארץ מצרים, והטעם בכל מלכות מצרים, ואמר יאורים בעבור היותו מקומות רבים:

והאגמים, מקומות שיתחברו שם מעצמם מי הגשם, ומקוה מים הוא נקי מעשה בן אדם. ובעצים, יש רהטים מעצים גם מאבנים, והם בגנות גם בארמונים, ושם מים תמיד:

וטעם בלטיהם כמו ותבא אליו בלט, בדברי סתר. ויש שואלים הלא כל המים נהפכו לדם, ואנה מצאו החרטומים מים והפכום, והתשובה אמת כי כל המים הנראים למעלה מן הארץ נהפכו לדם, והעד שהיו שותים מהמים שחפרו וגם כן הפכו הם:

וטעם וימלא, כי עמד הנגע שבעה ימים:

ואמר הכתוב אחרי הכות ה' את היאור, וזהו האמת.

בא אל פרעה, אל הארמון שלו, ולא הזכיר אהרן, כי ידוע הוא כי משה לא ידבר עם פרעה אם לא יבא אהרן עמו:

וטעם נוגף, כמו משחית, וכן כתוב וצפרדע ותשחיתם. ויש אומרי' שפירוש צפרדע דג ימצא ביאור לבדו, והוא יוצא לחוץ, והקרוב שהוא המין הנמצא סביבות הנהרות והוא ידוע, והעד שיעלה מכל נהר ואגם כי כן כתוב:

ושרץ היאר, פועל יוצא, וכן ישרצו המים:

ובַחֲדַר, מלה זרה בדקדוק, וכן מספח חֲמָתך, וסגור דְלָתך הֲבל הבלים:

ובמשארתיך, מקום הלישה:

וטעם ובכה ובעמך ובכל עבדיך יעלו, בלבד ולא בבני ישראל, והנכון בעיני שהוא כמשמעו שיעלו בכל מקום ובין בגדיו ועל ראשו.