אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר לח

במראות הצובאות, הבי"ת במקום מ"ם כבי"ת והנותר בבשר וטעם הצובאות החכמות שטוו החמשה הנזכרים או נשים באות תמיד להתפלל אל מקום האהל, ועזבו כל תאות העולם, על כן נתנו מראותן, כי אין עסק הנשים כי אם ליפות פניהן:

ואחר שהקלעים בין שתי הכתפות שלשים אמה, נשאר ברחב עשרים, וזה אורך שער החצר, וכן המסך, והנה רחבו שהוא קומתו חמש אמות, וזה טעם וקומה ברחב:

אלה פקודי, טעמו אלה פקודי כלי המשכן:

עבדת הלוים, המשא:

ביד איתמר, שהוא ממונה על רוב כלי הקדש. והגאון אמר כי זה רמז לשירי דוד א"כ מה טעם איתמר:

משכן העדות, הם הלוחות:

ויאמר הגאון למה לא הזכיר משקל הזהב, והשיב כי הכתוב נתן לנו שרש שהמנורה עם כליה ככר, והנה יהיה לכל קרש חצי ככר, והמנורה ככר, והארון והכפרת ככר, והשלחן ומזבח הזהב ככר, ושני ככרות לארבעה עמודי הפרכת, ושאר השקלים לשאר הכלים, ואלה דברי הבל, כי מה טעם לקרש שהוא מצופה מעבר אחד למנורה הטהורה, ואיך יספיק חצי ככר ומעט יותר לצפוי חמשה עשר בריחים ושתי משבצות, וכן שרשרות ושתי טבעות, וציץ נזר הקדש, ופעמוני זהב וקרסי המשכן, גם ווי עמודי המסך, וזהב במעשה האפוד והחשן ובשבוצם. ודע כי הככר שלשת אלפים, והעד וכסף פקודי העדה, והזכיר הכסף שהוא חיוב, ובעבור היותו לזכרון, הלא תראה כי המשכן על האדנים שנעשו ממנו יעמד:

וכסף פקודי העדה, הנה נפקדו כל ישראל בשנה הראשונה, ובעבור שאמר הכתוב בעת ההיא הבדיל ה' את שבט הלוי, לא נתנו הלוים כופר נפשם, כי נתונים הם להשם, והעד לכל העובר על הפקודים שטעמו כל יוצא צבא, והתימה שהיה מספרם בשנה השנית כמו בשנה הראשונה, גם הוא נכון, כי הנה אחר תשע ושלשים שנה אין בין שני המספרים רק אלף ושמנה מאות ועשרים:

בקע, חצי שקל, וטעמו שקל נבקע בחצי.