אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר לה

ויקהל משה, עתה דבר לישראל מעשה המשכן אחר שירד עם הלחות השניות, וטעם ויקהל כי כל הקהל חייבים לתת כופר נפשם לעבודת המשכן. ויאמר הגאון כי אלה הדברים על מצות שבת שהיא שקולה כנגד כל המצות בעבור אבות מלאכות: וטעם לא תבערו בעבור שהכהנים ידליקו האש ויערכו הנר בשבת, כי כבר אסר מעשה מאכל, והנכון בעיני שאלה הדברים הם דברי מעשה המשכן וכליו על כן אמר לעשות אותם, וְאֵחַר ששת ימים אחר כן, והטעם שהשם צוה שתעשו המשכן רק ששת ימים בשבוע תעשוה, וכל העושה בו מלאכה אע"פי שהיא מלאכת השם יומת, כי כבר אסר להם בדברי הברית לעשות מלאכה בשבת, ופה פירש עונש זה הלאו, כי הלאוין אינם בעונש שוים, כי אין עונש מקלל חרש כרוצח:

וטעם לא תבערו בעבור שאמר בפסח כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש אסר לעשות מאכל הנפש בשבת, כי לא יעשה מאכל כי אם בהדלקת האש. והשם יכפיל שכר הגאון שהשיב תשובות גמורות על הצדוקים האוסרים נר בשבת ופעם אחת התחבר עמי אחד מהם, ואמרתי לו שנעזב דברי הקבלה ונרדוף אחרי הכתוב לבדו, אז שמח, ואשאלהו לאמר מי אסר להדליק הנר בלילי השבת ואחר שקוע השמש, אז ענה ואמר לא תבערו אש, גם אני עניתי כי הכתוב לא הזכיר כי אם היום, וכן וביום השמיני ימול בשר ערלתו לא נמול בלילה, אז ענה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד שניהם נקראו יום והערב קודם הבקר, גם אני השיבותי כי זה לא יתכן כי הכתוב אומר ויקרא אלהים לאור יום, ואיך יסתור דבריו לקרא האור והחשך יום, וכבר פירשתיו, וכתוב לילה ויום ולילה, שלשת ימים לילה ויום, שלשה ימים ושלשה לילות, אז השיב מערב עד ערב תשבתו שבתכם, גם אני עניתי כי זה הכתוב הוא על יום הכפורים לבדו, והראיה שאמר שבתכם לשון יחיד ולא אמר שבתותיכם כמו את שבתותי תשמורו, ועוד כי השבת לא תקרא שבתכם כי אם שבת השם כמו אך את שבתותי, רק יום הכפורים נקרא כן שבת שבתון הוא לכם ולא מצאנו שאמר בו שבת לה', ולא אאריך, ופסוק מערב עד ערב לא נאמר כי אם ביום הכפורים, וכן כתוב בתשעה לחדש בערב, והנה היום קורא הלילה, וכן שנים ליום עולה תמיד, את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, שהוא ערב כבא השמש, כאשר הוא כתוב בפסח, אז השתבש הצדוקי, ואחר ימים בא אלי לאמר הנה כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי, גם אשר תזבח בערב ביום הראשון לבקר, אז עניתי ואמרתי לו, גם בפסח כתיב בארבעה עשר יום לחדש בערב תאכלו, וכבר הזהיר על הלילה על מצות ומרורים, ושב להזהיר מתחלת יום הראשון עד יום השביעי בערב והעד שלא אמר בשבת ביום הששי בערב תשבתו, רק אמר משה לישראל ביום הששי שבתון שבת קדש לה' מחר, ולא אמר זה הערב הבא, גם ביום הראשון לבקר איננה ראיה, כי פירושו הוא הבשר שתזבח בערב לא ילין ממנו לבקר ביום הראשון, והטעם שלא ישאר ממנו עד בקר יום ראשון, אז הלך בחמת רוחו על נפשו, והנה הוא שב אחר חדש אלי והוא שמח וטוב לב בעבור שמצא היום הזה יום בשורה הוא, ושם כתוב וחכינו עד אור הבקר, אז עניתי כאלו אין יום כי אם זה והלא כתוב בתורה ביום הכותי כל בכור ובחצי הלילה היתה מכת בכורים, רק פירוש יום על שני דרכים, האחד ביום ובלילה, והשני זמן ועת, כמו והיה ביום ההוא, וכן אתה עובר היום את הירדן, והזכרתי אלה הדברים בעבור שיוכל האדם המבין לפרש הכתובים לטעמים רבים, על כן אנחנו צריכים בדברי כל המצות לקבלה ומסורת ותורה שבעל פה כאשר החלותי בספר הזה:

ויאמר משה, טעמו אחר כן אמר משה כל אשר צוה השם לאמר במעשה המשכן:

כל נדיב לבו, כל מי שהוא נדיב מלבו וכן בגדול זרועך, וטעם בַגָדול בפתחות הבי"ת שהוא זרועך:

יביאה את תרומת ה', הוסיף לבאר כמו ותפתח ותראהו את הילד:

את עמודיו ואת אדניה, לשון זכר ונקבה, כי החצר לשון נקבה ברוב:

את בגדי השרד, הם בגדי מכסה הקדש בנסעו:

וטעם לשרת לשרת בם, או יהי שם, כאלו אמר לשמוש הקדש, והטעם קרוב מצורך:

אשר נשאו, מגז' נשיא:

ולבו כמו קונה לב, והטעם כל אשר שמתהו דעתו מעולה על חברו, והעד אשר נשאלבן אותנה בחכמה:

וכל אשר נדבה רוחו אותו, והנה באו היודעים והנדיבים, וטעם אותו כמו נפשו, וכן וירעו הרועים אותם, ויראו שוטרי בני ישראל אותם:

ויבאו האנשים על הנשים, אחר ובאו הנשים, ויש אומרים על דעת הנשים, והטעם ברצונם ויש מפרש על כמו עם, וכמהו רבים:

חח, יש אומרים שהוא מושם באף והנזם באזן, וכפי דעתי כי הדבר הפוך, והעד נזמי האף, והטבעת באצבע, וכומז באזרוע ואין ואין לו חבר:

הניף, כמו הרים:

תרומת כסף, חיוב ונדבה:

בי"ת בידיה נוסף, וכן ברוחו שמים שפרה, לפי דעתי:

ראו קרא ה' בשם, כאשר אמר לו השם ראה, והטעם שיראוהו בעין גדולת החכמה:

ולהורות נתן, כי יש חכם גם חרש לא יוכל להורות היטב: