אבן עזרא על שמות; פירוש הקצר כד

ואל משה אמר, השם עלה אל השם, וכמהו מאת ה' מן השמים, והיה יחזקאל לכם, ואת יפתח ואת שמואל, וזה היה אחר מעמד הר סיני:

ושבעים מזקני, הבכורים, והם הכהנים הנגשים אל ה', וזהו טעם המה יעלו בהר, ולא אל ראש ההר:

וטעם מרחוק, מראש ההר:

ונגש משה לבדו והם לא יגשו, אהרן ובניו והזקנים:

והעם לא יעלו עמו, עם משה שהוא העקר, והטעם עמו ועם אהרן ובניו והזקנים, והנה צוה שלא יעלו חוץ מהנזכרים, על כן כתוב המה ולא כל העם:

את כל דברי ה', והם אתם ראיתם כי מן השמים, והנה אנכי שולח מלאך כי מגזרה אחת הם שתיהם:

ואת כל המשפטים, הם ואלה המשפטים:

ויכתב משה את כל דברי ה', על דעת המעתיקים שהיה יום מתן תורה:

לשנים עשר, למספרם כמזבח אליהו:

וישלח, טעמו וכבר שלח קודם עלותו, וכבר הראתיך רבים. וטעם וישלח שהם שלוחים לכפר על כל ישראל:

נערי, הם בחורי הבכורים שיש להם כח להעלות העולות, כי הזקנים עלולמעלה יתרה מהבחורים:

ומלת פרים על העולות ועל השלמים, וכפי דעתי שהיו עשרים וארבעה פרים:

טעם ושתים עשרה מצבה לשנים עשר שבטי ישראל בעבור שנים עשר:

ויזרוק חצי הדם על המזבח, לשם, וחציו שם בכלים, ואין אח לאגנות כי אם אגן הסהר, והוא עגול

ויקח ספר הברית, הוא שכתב ויקרא באזני העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ובתחלה ספר להם, וענו קול אחד, כאלו קול אחד נעשה, ועתה קרא באזניהם כל הכתוב והוסיפו ונשמע, והטעם נעשה כל הכתוב ונשמע אותם תמיד שלא ישכח מפינו. והגאון אמר כי הוא מוקדם ומאוחר, או נעשה המצות הנטועות בלב, ונשמע מצות הקבלה, או נעשה כל המצות שצונו עד עתה ונשמע כל המצות העתידות, או נעשה מצות עשה ונשמע מצות לא תעשה:

ויקח משה את הדם, שהיה באגנות:

ויזרק על העם, כמו ויז על אהרן ועל בגדיו, ובו היתה קדושתו, ושם אפרשנו. ואחרים אמרו כי על העם בעד העם, כמו ויכפר על העם. והגאון אמר כי זה רמז שדמכם מותר כדם הזה אם לא תשמרו הברית, וזה דרך דרש:

ויראו את אלהי ישראל, אין זה במראה העין כי אם בדרך נבואה, וכן ואראה את ה' אע"פ ששם כתוב ראו עיני. והנה זה מפורש בספר יחזקאל שאמר היא החיה אשר ראיתי תחת אלהי ישראל ובתחלה כתוב ואראה מראות אלהים. וטעם אלהי ישראל יוצר בראשית אשר בידו נפש כל חי, והמשכיל יבין: וטעם ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר הוא הכסא, וביחזקאל כמראה אבן ספיר אדומה, והעד שכתוב במגלת איכה ספיר גזרתם, כי בראשית הפסוק אמר משלג גם מחלב וכנגדם פנינים וספיר, ואל יקשה עליך אבני החשן בעבור אודם, כי יש אדום כדם ואדום כירק וזהו הספיר. והגאון אמר שספיר לבנה והעד לבנת הספיר, ולא אמר כלום,. כי לבנת איננה מגזרת לבן כי אם מגזרת קח לך לבנה, והראיה כי אמר יחזקאל כאבן, והראיה הגמורה שאמר כמעשה כי מה צורך למעשה עם הלובן. וטעם וכעצם השמים לטוהר, שהיתה לבנת הספירזכה וטהורה כעצם השמים, וזה הכסא הוא הנטוי על השמים הנראים:

ואל אצילי בני ישראל, אמר הגאון כי אמר הכתוב אצילי ולא אמר זקני להכניס עמהם משה, כי הם לבדם יקראו זקנים. ולפי דעתי שהדבר הפוך כי משה זקן היה, וטעם ואל אצילי אלה הבחורים מישראל לבד ממשה, ואמר אצילי להכניס עמהם נדב ואביהוא, ופי' אצילי כמו ומאציליה קראתיך, והוא קרוב ממלת ויאצל מן הרוח ובמקומו אפרשנו:

וטעם לא שלח ידו שחיו ולא ארע להם שום פחד כי לא התנבאו אלה קודם זה ולא ראו השם, כי כבר התנבא משה פעמים לא נוכל לספר אותם:

וטעם ידו כמו שלח נא ידך. ויש אומרים כי פירושו ראוהו ולא שלח ידו להם כאשר שלח יד למשה ונתן לו הלוחות וטעם ויחזו כמו במחזה, והנה התברר פירושי

ואמר ויאכלו וישתו על אלה האצילים להפריש ביניהם ובין משה, כי משה ראה השם כאשר ראו גם הם ולא הוצרך לאכול ארבעים יום וארבעים לילה, רק האצילים כאשר ירדו הוצרכו לאכול, ויתכן שאכלו אלה האצילים השלמים, על כן הזכיר ויאכלו. והמתרגם ארמית אמר כי פי' את אלהי ישראל כבודו, והנה בעצמם כתיב ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל, ופירש ויאכלו וישתו כאלו היו אוכלים ושותים, כי הטעם שנהנו מזיו שכינה. ויש אומרים כי פי' ויאכלו וישתו שעשו משתה ויום שמחה כאשר יעשה כהן גדול בצאת יום הכפורים:

ויאמר ה' אל משה עלה אלי, זה אות שירד עם הזקנים, ואחר כן אמר לו השם עלה אתה לבדך והיה שם, וכמה השתבשו ואמרו כי הלוחות היו שנים פעם ופעם ישובון אחד וסמכו על לחות אבן ולא אמר אבנים, והנה כתוב שני לחות אבנים כראשונים, וטעם אבן המין ולא לוח ארז, או השם גזר מאחד שני לוחות:

והתורה והמצוה, יש אומרי' תורה שבכתב, והמצוה שבעל פה, והנכון כי על הלחות לבדם ידבר, והראיה הגמורה אשר כתבתי, והשם לא כתב התורה רק משה כתבה על פי השם. ויש או' שטעם התורה על דבור אנכי, והמצוה על התשעה ואחרים אמרו כי התורה הלאוין והמצוה זכורוכבד. ולפי דעתי כי התורה והמצוה שתיהן ידריכו בדרך ישרה, על כן כתוב אשר כתבתי להורותם, והתורה בעבור שהיא דבר אחד כצרעת והטמאה וכו':

ויקם משה ויהושע משרתו, ומשה עלה אל ההר והניח יהושע סמוך להר, כי כן נמצא ברדת משה טרם שיקרב אל המחנה דבר עם יהושע, ויהושע לא ידע כי עגל נעשה במחנה:

ואל הזקנים אמר, הם השבעים, ואינם הנזכרים בפרשת בהעלותך:

וטעם שבו לנו בזה, שישבו מחוץ למחנה באהל משה:

עד אשר נשוב, הוא ויהושע:

חור, לא ידענו מי הוא, וכתוב בדברי יחיד שהוא בן כלב בן יפונה, וחור אבי אורי שהיה אבי בצלאל, ובעבור שאמר כלב בן ארבעים שנה אנכי, הנה נמצא בצלאל בעשותו המשכן בן שלש עשרה שנים, וזה רחוק מאד. ואני אתן לך ראיות שלא זה הדרך ולא זאת העיר, רק מה שהעתיקו קדמונינו על הביאה הוא אמת מדברי קבלה ואין צורך לראיה מהכתוב, ועתה שים לבך, דע כי חצרון בן פרץ הוליד בנים כלובי וירחמאל, וזה כלובי יקרא כלב, וכן כתוב וכלב בן חצרון, ועוד וכלב אחי ירחמאל, והוצרך הכתוב לומר כן להפריש בין כלב בן חצרון ובין כלב בן יפונה בעבור היות שניהם משבט אחד, ודרש שפנה עצמו מהמרגלים דרש הוא, הלא תראה כי בן בשלש נקדות בעבור שהוא סמוך, ותלד בן שני בשתי נקדות כי שני תאר הוא, ואיך יקרא האב על המעשה שיעשה הבן, רק זה כלב הנשיא הוא בן יפונה, ויפונה בן קנז על כן נקרא הקנזי. ויש שואלים למה לא הזכיר הכתוב יחוסו, א"כ למה לא נכתבו יחוסי כל הנביאים, הלא תראה כי שמות בני כלב בן יפונה ושמות בני בניו אינם כשמות בני כלב בן חצרון, והנה בצלאל רביעי ליורדי מצרים. והראיה הגמורה שכלב בן חצרון איננו כלב בן יפונה שאמר הכתוב כי כלב בן חצרון היתה לו אשה ושמה עזובה, וכאשר מתה לקח אשה אחרת והוליד ממנה חור, וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל, ואמר אחר כן, ואחר בא חצרון אל בת מכיר אבי גלעד והוא לקחה והוא בן ששים שנה, וזה לא יתכן כי אם היהכלב בן הנשיא בן חצרון וחצרון היה מיורדי מצרים, וכן כתוב ויהיו בני פרץ חצרון וחמול, ואבותינו ישבו במצרים מאתים שנה ועשר שנים, והנה כאשר תחבר ארבעים שנה שהם שנות כלב הנשיא בלכתו עם המרגלים בשנה השנית לצאתם ממצרים הנה הולידו חצרון והוא בן מאה ושבעים שנה, והכתוב אמר כי אחר שלקח כלב את אפרת והוליד כלב שהוא על דרך הדרש כלב הנשיא אמר על חצרון שהיה בן ששים שנה, ובימי אברהם היה לתימה הלבן מאה יולד, ואלו היה הפלא הזה שיוליד בימי משה חצרון והוא בן מאה ושבעים שנה היה כתוב בתורה, והנה העד הנאמן ספר דברי הימים. וטעם והנה אהרן וחור עמכם, שיהיו תחת משה לשפוט העם באהלו הנקרא אהל מועד, ויהיו הזקנים יחד עמם, על כן אמר עמכם. ויש מהקדמונים שאמרו כי חור היה בעלה של מרים הנביאה:

ויאמר הגאון כי טעם בעל דברים שלא ידעו השרים הנזכרים בפרשת וישמע, וזה לא יתכן כאשר פירשתי כי יתרו לא בא עד אחר מתן תורה גם הוא אמר כי טעם ויכס הענן את ההר בעבור מעלת משה, כי אלו היה ההר מכוסה בענן בעלות הזקנים לא היו רואים את הכבוד, והנה שכח ויכסהו הענן ששת ימים שהם על דעת קדמונינו גם על דעתו מיום שבאו אל הר סיני עד שהיה יום שבר הלוחות בשבעה עשר בתמוז והנה נשחת פירושו, רק הוא כפי הקבלה הנזכרת:

ויעל משה אל ההר, וכבר כסהו הענן, ושכן הכבוד על ההר, ואחר כן אמר פעם שנית ויכסהו הענן לבאר הימים.

ויקרא אל משה ביום השביעי, שהוא ממחרת יום מתן תורה. ויאמר הגאון שלא יתכן להיות אלה ששת ימים אחר מעמד הר סיני, כי היה נראה שהשם מתאנף במשה בעבור שלא קראו עד היום השביעי:

וטעם ויבא משה בתוך הענן שעלה ולא נראה, וישב שם ארבעים יום וארבעים לילה, והם הראשונים, ובמשנה תורה אמר לחם לא אכלתי: