חורב קיג

טו: שנאה

לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י״ט י״ז).

השנאה היא הרגש כאלו מציאות איזה יצור נצבה כצר וכמפריעה למציאות עצמנו, וכי בטול מציאות היצור יוכל להשלים ולמלאות את חסרון מציאות עצמנו, או באמר אחר: כי לא נוכל לחוש עצמנו בשלוה ובבטחה, כל עוד הדבר ההוא מתקים במציאותי — הרגש הזה מות הוא — לב האדם נהפך ע״י השנאה לאחר. הלב אשר ברא ה׳ להקיף ולכלול בקרבו את כל ברואי המציאות, ואשר מני אז, אם הלב יוציא מרשותו ומזכותו את אחד או את כל היצורים החוצה, גם חפוץ יחפוץ הנהו במיתתם ובבטולם, ויקיף בקרב לבו רק את עצמו ובשרו לבד, לב כזה נהפך הנהו לאבן הסגורה ומסוגרה בפני עצמה, והיה אם אך תראה כי רגש שנאה תתעורר בלבך נגד איזה יצור נברא, דע לך, כי אז אבדת את מעלת חייך.