הון עשיר על משנה אבות ה:ח

שבעה מיני פורעניות . לא סגי ליה לתנא למימר שבעה פורעניות שהרי שמנה הם, דבגמרו שלא לעשר באים שני פורעניות, רעב של מהומה שמפני הגיסות אינם יכולים לאסוף התבואה, ושל בצורת שהגשמים מועטים כמו שפירש הר"ב, ונמצא דאפילו שלא במקום הגיסות השער מתיקר מחמת מעוט הגשמים. להכי קתני מיני, כי אע"פ ששמנה פורעניות הם, כי הרעב של בצורת באת לבדה במקצתן מעשרין ומקצתן אינן מעשרין, ובגמרו שלא לעשר באה עם אחרת, מ"מ שבעה מינים לבד הם, א' רעב של בצורת, ב' של מהומה, ג' של כליה, ד' דבר, ה' חרב, ו' חיה רעה, ז' גלות:

גופי עבירה . התי"ט כתב דמדתני מיני בפורעניות, תני (תני) נמי גופי בעבירות, ע"כ. ולעד"נ דה"נ אצטריך, דבמקצתן אינן מעשרין או בגמרו שלא לעשר יש בהם יותר מעבירה אחת, שכל מעשר הן ראשון הן שני הוא מצוה בפני עצמה, ולכן הוא עבירה בפני עצמה למאן דלא מפיק ליה, אבל שני העבירות הם ממין אחד, וכמו כן צ"ל בכל העבירות שכלל התנא בפורענות אחד, ולא קתני מיני אלא גופי, וכן דרך רז"ל לקרוא לעבירות בשם גופים כמ"ש התי"ט, משום דהעבירות נעשות מבני אדם הנמשכים אחר תאות הגוף הנעשה מחומר הגס של קרקע עולם:

עבירה . על כי עבירה גוררת עבירה (פ"ד מ"ב) , כל העבירות כאחת חשיבי. משום הכי קתני עבירה לשון יחיד אע"ג דרבים הם:

על מיתות האמורות בתורה שלא נמסרו לב"ד ועל פירות שביעית . תרויהו הם הפקר, כמאמרם ז"ל (עי' סנהדרין מ:) הפקיר עצמו למיתה, והם לא נהגו בהם מנהג הפקר, הרי ששתי עבירות אלו הם גוף אחד שלא הפקירו מה שהיו צריכים להפקיר:

על ענוי הדין . מכיון שיודע היכן הדין נוטה ואינו פוסקו, נגלה דעתו שמבקש עילה לעוותו, ומכיון שעשה עוות הדין הרי הוא מורה בתורה שלא כהלכה, נמצאו היות שלשתן גוף אחד של עבירה: