הון עשיר על משנה אבות א:ה

יהי ביתך פתוח לרוחה . להאכיל לרעבים. ויהיו עניים בני ביתך. שתאכילם מאכל עניים כדי שתוכל להוציא מעות על האורחים הבאים, ולא תפטור עצמך בטענת אין לי, כי אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב לעשות צדקה (גיטין ז:) :

ואל תרבה שיחה עם האשה . כי היא צרה עיניה באורחים יותר מבאיש (עי' ב"מ פז.) ואם תרבה שיחה עמה ברוב דבריה תוציא עליהם שם רע, או תגלה אזנך שההוצאה מרובה כי היא עושה כל צרכי הבית, ותגרום לך שתגרשם מביתך. ועוד שהיא תזעק וארז"ל (עירובין פו. עיי"ש) כלבתא נבחא פוק. והם ילכו מאליהם:

באשתו אמרו . שלא ירבה שיחה. וק"ו באשת חבירו. שלא ירבה, דאפילו דבור מועט ללא צורך גדול אסור משום הרגל עבירה:

מכאן אמרו חכמים כל המרבה שיחה עם האשה . כן כתב התי"ט בשם הגהת א"י. ולפי זה ה"פ מכאן אמרו וכו' שגורם רעה לעצמו, דהיינו אשתו הנקראת עצם כדכתיב (בראשית ב, כג) עצם מעצמי. כי על ידה מגרש העניים מביתו, והיא אינה זוכה עוד בהקרבת הנייתה להם (עי' תענית כג:) , וע"י שמגרש העניים אשר מהם תצא תורה כמשז"ל (נדרים פא.) , הוא בוטל מד"ת, וסופו של זה המרבה שיחה עם אשתו יורש גהינם, כי הרגל נעשה טבע שני להרבות שיחה עם הנשים ואפילו עם הבלתי נשואות לו, והדבור מביא לידי מעשה, להרצות מעות מידו לידה כדי ליגע בה, וכתיב יד ליד לא ינקה רע (משלי יא, כא. ועי' ברכות סא.) :