הון עשיר על משנה אבות א:טו

עשה תורתך קבע . תורתך, שאתה מחדש בשכלך בתורה, תעשנה קבע, שלא ינגדו חדושיך זה את זה, שאם אתה עושה כן אין תורתך תורת אמת כי אם להתגאות ולהראות לבני אדם שאתה חריף ובקי, שהרי אם גמרת לפי רוחב שכלך בדבר אחד שהוא בענין אחד, ועל פי אותו ענין חדשת חדוש נאה בפסוק ההוא או מדרש ההוא, אם לא חזרת בך בפירוש מהחדוש הראשון אי אתה רשאי לחדש עליו חדוש אחר המורה הפך המונח הראשון שהנפת, וזו החזרה צריכה שתהיה בלב, שאם אין דעתך נוטה שיהיה אותו הענין כך באמת כמו שאתה אומר, לא תכניסנו באזני בני אדם בארחות עקלקלות כדי לחדש עליו חדוש, אלא תהיה תורתך קבע בפיך ובלבבך, ואם הדבר ספק אצלך תאמר בפירוש ספוקי מספקא לי ואם הענין הוא כך י"ל חדוש זה ואם הוא בדרך אחר י"ל חדוש אחר, ולא תטעה את הבריות בדבורך להרבות בכבודך, ואי לאו בר הכי אתה שתיקותך יפה מדברותך. ואמור מעט, חדושים. ועשה הרבה, מצות ומעשים טובים. ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה, וכל המרבה דברים מביא חטא:

והוי מקבל את כל האדם . כל אדם לא קתני כדקתני (פ"ד מ"ד) ואל תהי בז לכל אדם, אלא כל האדם, שצריך לקבל כל האדם בסבר פנים יפות, ולא מקצתו דהיינו להחניפו, ושלא יהיה הסבר פנים יפות עמו כי אם במקצתו, דהיינו מן השפה ולחוץ, אלא יהיה הסבר פנים שעושה עמו מתפשט בכל אותו אדם בחצוניותו ובפנימיותו, וזה דומה לעשה תורתך קבע שצריך שיהיה פיו ולבו שוים: