הון עשיר על משנה זבחים יג

טמא שאכל בין קדש טמא בין קדש טהור . מלתא דשכיחא נקט ברישא:

אפילו העלה על הסלע או על האבן חייב . כמדומה לי דסלע מחובר מעיקרו ואבן אינה מחוברת (עי' רע"ב כלים פ"ו מ"ב נגעים פי"ב מ"ב) , וא"כ תמהני דהוי זו ואצ"ל זו, דדמי יותר למזבח דכתיב (שמות כ, כא. דברים כז, ה) מזבח אבנים:

נמצא דרך הכשירו בפנים פטורו בחוץ דרך הכשירו בחוץ פטורו בפנים . לכאורה בבא זו מיותרת, מלבד מה שקשה דה"לל בפירוש חיובו דהא קתני פיטורו דהוא הפך חיובו, ולא קתני פיסולו דהוא הפך הכשירו, כי הכא אחייוב ופיטור נחית ולא אכשר ופיסול. אלא ודאי אחת דבר האלהי ושתים זו שמענו, דרמז בדבריו אף ההוספה דש"ס (דף קיא.) וה"פ נמצא דרך הכשירו בפנים דהיינו העליה שעשה בלילה דכשר בפנים, כדתנן הקטר חלבים ואברים מצותן עד שיעלה עמוד השחר, פיטורו בחוץ כשעשאה באותו זמן לבדה בחוץ. דרך הכשרו בחוץ דהיינו השחיטה שכשרה בלילה בחוץ, פטורו בפנים כשעשאה באותו זמן בפנים, מכלל דכששחט בחוץ ומאותה שחיטה עצמה העלה בחוץ בלילה חייב ר"ש אומר כל שחייבין עליו בחוץ דהיינו השחיטה שעשה בלילה חייב על כיוצא בו שעשאה באותו זמן בפנים והעלה בחוץ חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ המוזכר ברישא דהיינו העוף דאינו בכלל זה של כל שחייבין וכו' ובש"ס פירשו משנה זו בהכי קאמר ולא בחסורי מחסרא כמ"ש הר"ב, מפני כי באמת היא מפורשת מעצמה ולא רצה התנא להאריך במקום שיכול לאשמועינן כוונתו בקיצור: