הון עשיר על משנה זבים א

זבים זבים יש בו חמשה פרקים, כנגד ה' מוצאות הפה, כי על ידי נבלות הפה אדם בא לידי קרי והוצאת זרע (עי' ראשית חכמה שעה"ק פי"א אות יא-יג). וע"ד הנסתר המוציא זרע לבטלה גוזל שפע הבא להא אחרונה, כידוע: מודים ב"ש וכו' . הוצרך לאומרו משום דבעי למימר על מה נחלקו, דיש בו חדוש לב"ה דאע"ג דהוזקק ליום ראשון לספירת שבעה, משא"כ ברישא אינו מחמיר בו לעשות זב גמור:

ביום השלשי . הואיל וס"ל לת"ק דה"ה ביום השני, צ"ל דסירכא דמתניתין דלעיל דבשלשי ראה, דגם שם פליג ב"ש וב"ה, נקט:

ומודים ב"ש, ברואה ברביעי שלא סתר אלא יומו . משום דהראיה היא רחוקה מתחילת הספירה, ומזה נדע דכל עוד דמתרחק הראיה מתחילת הספירה יותר יש להקל, דהא אפילו ב"ש המחמיר ברואה בתחילת הספירה מקל באמצעה, ואפילו הכי ב"ה מודה לב"ש דסתר את שלפניו ברואה זוב אפילו ביום השביעי נמצא היות הודאה זו מורה לנו חומר הזוב:

ודאי לקרבן ולטומאה . שנא הטומאה אחר הקרבן, משום דטומאה אגב קרבן נשנית, דלדידה לא אצטריכא:

ודאי לטומאה וספק לקרבן . הכא הקדים טומאה לקרבן, לרמוז דבריא ושמא בריא עדיף:

ספק לטומאה ולקרבן . הכא הקדים הטומאה משום דקדמה לקרבן: