הון עשיר על משנה יבמות ז:ה

ונשאת לעבד או לנכרי . כתב התי"ט בשם התוס' (סט: ד"ה ונשאת) תימא דלא תנן ונכבשה עם העבד, כדתנן ונכבש עם השפחה, דנשואין לא שייכי בה, עכ"ל. ולעד"נ דלא קשיא, כי ברישא דקתני והלך הבן, שייך שפיר לומר נכבש דפירושו נדחק, כלומר בעל כרחו שיצרו תקפו לפסול זרעו בשפחה, מסתמא לא ישנה בזה, אבל הכא דקתני והלכה הבת, קתני נשאת דכשהרגילה עצמה פעם אחת, היא תהיה להוטה אחריהם כאילו נישאת להם, כי רוצה אשה בקב ותפלות (סוטה פ"ג מ"ד) וכל שכן דהזכיר הכא נכרי שהוא ערל, דאמרינן בעלמא דאשה להוטה היא אחר הערלה כמשא"זל (עי' בר"ר פ"פ יא, זוהר מטות רנט:) כי הנאתה מרובה בבעילתה: