הון עשיר על משנה יבמות יב

בסנדל שיש לו עקב כשר . לחלוץ, וז"ל הרמב"ם בפ"י מ"ה יבום, כיצד חולצין מביאין לו מנעל של עור שיש לו עקב וע"ש בכסף משנה, וה"ט דלא תנן כשירה כמו ברישא דמשמע בדיעבד כשר החליצה, כן נראה, דלא כמ"ש התי"ט דכשר משמע דיעבד ולא לכתחילה:

חלצה בגדול וכו' . דין שיעור הסנדל הוא, ולכן לא רצה לערבו בבבא אחת ברישא, ששם מדבר מדין מקום הסנדל והדבר שנעשה בו. והא דעירב כל השנוים ברישא בהדי הדדי, משום דדמו בקצור עניינם, משא"כ דין זה דשיעורא שלשונו ארוך:

חלצה בלילה . אין בזה תמיה למה לא עירבו, דמשום הפלוגתא הוא:

לא . הוא, ויבמתו אחריו, ולא הוא אחריה דאסור, משום הכי שינה סידרא דקרא: