הון עשיר על משנה שבועות ח:א

נשבעים על השבורה ועל השבויה ועל המתה . וכסדר הזה תנן להו בפ' השוכר את הפועלים (ב"מ פ"ז מ"ח) , וקשה דה"ל להקדים מתה לכולהו, כמו שהקדימו הפסוק (שמות כב, ט) . ובדוחק י"ל דכל דשכיח יותר הקדים לחבירו, והשוכר מסתמא הולך בדרך ושכיח שישבר רגל בהמתו יותר משביה, ושביה שכיחי בדרך יותר ממיתה, ולפי זה הוי לא זו אף זו, דאפילו על המיתה דלא שכיחא נשבע ונפטר, ולא אמרינן דנשבע לשקר כי ודאי מתה מחמת פשיעתו:

ומשלמים את האבדה ואת הגניבה . אע"ג דחייוב תשלום הגנבה מפורש בקרא משא"כ אבדה, הקדים האבדה לגנבה משום דלהוי לא זו אף זו, כדאיתא בירושלמי (ה"א מ:) תני ר' ישמעאל מה אם גנבה שקרובה לאונסין את אמר משלם, אבדה שאינה קרובה לאונסין לא כ"ש, ע"כ. הרי מבואר דלענין חייוב התשלום יש בו חדוש בגנבה יותר מבאבדה, ואין זה סותר למ"ש לעיל דהוי מיתה דלא שכיחי לגבי אחריני לא זו אף זו שיתפטר בשבועה, דהתם על שבועתו אנו סומכים שהוא כאשר אמר, ולזה יש חדוש כשאנו מאמינים לו במה שאמר שמתה מבלי פשיעתו מהטעם שכתבתי לעיל, אבל הכא כבר אנו יודעים שכך הוא שנגנבה, והחדוש הוא שאע"פי שדומה לאונס אנו מחייבין אותו לשלם, ודוק: