הון עשיר על משנה פסחים ד:ט

גירר עצמות אביו . אחר שכלה הבשר, וזה עשה לכתחילה לכפרה לבזות העצמות דווקא, ע"ש דכתיב (יחזקאל לב, כז) ותהי עוונותם על עצמותם. כן נלע"ד. והתי"ט דרך דרך אחרת, וכתב כמו כן שבחניטת המלכים מוציאים אברים הפנימיים וממלאים אותם בשמים ומרקחות וכו'. ואנו אין לנו אלא מאי דאמור רבנן וז"ל הזוהר סוף פרשת ויחי (דף רנא.) אמר ר' אבא וכו' ארחא דמלכין וכו' ובגין לקיימא גופא עבדי דא, ועבדי חניטה דא מגו ומברא, מגו דשווין ההוא משחא על טבורא והוא עאל בטבורא לגו ואשתאיב במעוי וקאים ליה לגופא מגו ומברא לזמנין סגיאין, ויעקב הכי הוה בקיומא דגופא והכי אצטריך וכו' ע"כ:

והודו לו . במשנה זו קתני בכל בבא ובבא והודו לו ולא הודו לו, משא"כ במיחו ולא מיחו דמתניתין דלעיל, וטעם שינוי זה נראה משום דהדברים הנזכרים הנזכרים במתניתין דלעיל הוו דברים התדירים והווים תמיד, לכך כילל את כלם במיחו ולא מיחו אחד, משא"כ דברים אלו שלא נעשו אלא פעם אחת, ועל כל דבר בפני עצמו אחר שנעשה הודו או לא הודו: