הון עשיר על משנה פאה ה:ז

או שחיפוהו בקש . אע"ג דמלתא דשכיח הוא שילך אדם לראות בקש שבמקום העומרים, שמא יהיה שם עומרים, מ"מ דיינינן ליה כטמון, ואינו שכחה, לר' יהודה דפטר את הטמון כדאיתא בסוטה דף מ"ה ע"א. א"נ אתיא אפי' כרבנן (שם) ואצטריך לאשמועינן דדוקא כשלא שכח אלא העומר שהוא לבדו נזכר במתניתין, אבל זכור הוא את הקש, אינו שכחה, כדאיתא בירושלמי (ה"ו כז:) , מפני שהעניים ראוהו, אבל אם שכח אף את הקש שבאותו מקום הוי שכחה, מפני שרמאות העניים לא גרמה לו זה, שהרי שכח הקש הגלוי אשר שם, ונמצא שאף אם היה העומר שבאותו מקום גלוי, היה שוכחו, והיינו דקתני הרי זה אינו שכחה, דמשמע זה ולא אחר כיוצא בזה יש לו דין זה, והוא אותו ששכח אף הקש שעליו: