הון עשיר על משנה נדרים ט

על לא תקום וכו' . נקימה הוא בפועל, נטירה היא בדבור, שנאה היא בלב, אהבה היא בלב הפך השנאה, ולהחיות לאחיו הוא בפועל, ובסדר הזה מראים לו כמה הוא חמור חטאו אשר חטא להדיר חבירו שלא יהנה ממנו, שהרי התורה צוה שלא ינקום בפועל, ואפילו נטירה בדבור לבד אסרה, ולא בלבד נטירה בדבור אלא אפילו שנאה בלב אסור, ולא עוד אלא שאינו די שלא ישנא כי חייבו נמי לאהוב, ולא די אהבה בלב כי חייבה להראות אהבתו בפועל דהיינו להחייותו. ובזה מיושב למה נקט התנא לא תשנא אחר לא תקום ולא תטור, שלא כסדר הכתוב. והתי"ט הביא על זה לשון רש"י המישבו בדרך אחר:

בימים טובים ובשבתות . לא זו אף זו קתני, דשבתות איכא למימר ודאי קמשקר דאי אפשר דלא נתן דעתו אליהם כיון דאתו אחת לשבעה ימים, ואפילו הכי לא אמרינן הכי, משום הכי הקדים ימים לשבתות התדירים מהם:

קונם בצל וכו' . משום מעשה דהוי רב קתני ליה אע"ג דלא אצטריך:

ועל בנותיך . אבל על הבנים אין קפידה כל כך כמו על הבנות, דאשה עולה עמו ואינה יורדת (עי' כתובות סא.) . ועוד דרוצה אשה בקב ותפלות (סוטה פ"ג מ"ד) , ומ"מ גם הם נפגמים קצת משום הכי פתח בבנים וסיים בבנות:

מותר בה . ואינו צריך התרה, כ"כ הר"ן (דף סו. ד"ה אלא שהנדר) . לא מפני שהיא כעורה וכו'. שמפני כך אין הנדר מותר מעצמו, אלא דינו כדין נולד הנזכר ברישא דפרקין, והראיה שבענין זה אינו מותר מעצמו אלא דינו כנולד דמעשה וכו' והתירו ר"י. ולא קתני אמר לו ר"י מותר אתה דמשמע בלי התרה, אלא קתני והתירו ר"י דמשמע שעשה לו התרה, וזה משום דס"ל דפותחין בנולד, ובזה החסרון מובן בלי שום דוחק ולכן איננו צריך טעם: