הון עשיר על משנה מגילה ג:ג

אין מספידין בתוכו . אע"ג דאין בזה בזיון ככלהו אחריני, הקדימו לכלם משום דלא איירי אלא בהספד של יחיד, אבל בהספד של רבים מותר, כמ"ש התי"ט:

ואין שוטחין על גגו פירות ואין עושין אותו קפנדריא . הא דלא הקדים דין קפנדריא דבתוכו דומיא דאחריני לפירות דעל גגו, משום דבקפנדריא אין ניכר שום בזיון ואפילו הכי אסור, לפי זה הוי לא זו אף זו:

קדושתן אף כשהן שוממין . שהקדושה בכל מקום אשר היתה שמה בצאתה משם מנחת לעולם רושם אורה שם, כמ"ש חכמי האמת. ועיין בספרי משנת חסידים מפתח העולמות סדר זרעים מסכת אורות הטעמים פ"ג פיסקא ב'. ואפשר שזו היא כוונת רז"ל (בר"ר פס"ח ו) באמרם בזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה, יצא מהעיר פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה. דדייקו באמרם פנה ולא אמרו יצא, כי יצא משמע מכל וכל, אבל פנה משמע שפנה לבד לצד אחר, שבתחילה היו נהנים מקלסתר פניו וביציאתו אינם נהנים אלא מאחוריו כי פנה אליהם עורף. ופשוטו של ענין זה הוא שבהיותו בעיר נושאים פנים לבני אותה העיר מחמתו, באמור הואיל וצדיק זה דר ביניהם אין ראוי לזלזל בהם, וכאשר יצא מן העיר עדיין אינם נוהגין בהם מנהג בזיון כל כך בקל, באמרם הואיל וצדיק זה נתגדל ביניהם, אף כי יצא א"א שלא השאיר אחריו ברכה מהרגל מעשיו הטובים אשר היו מורגלים עמו: